מנחת חינוך · סימן מ״ב, ט׳

אך ק"ל מהא דקדושין כ"ח עד היכן גלגול שבועה השבע לי שלא נמכרת לי בע"ע ומקשינן האי טענה מעליית' וממונא אית לי' גביה ופירש"י בלא גלגול נמי הא קתבע לי' שכר פעולתו או גרעונו ואם היה מודה במקצת או בע"א חייב שבועה ומתרץ רבא לטעמי' דאמר ע"ע גופו קנוי לו וכו' א"ה היינו קרקע מ"ד ע"ש והנה מימרא זו דרבא הוא בדט"ז דע"ע קונה עצמו בשטר ומקשה הש"ס לימא ליה באפי תרי זיל וא"ר זאת אומרת ע"ע גופו קנוי וכ' הרמב"ן הובאו דבריו ברשב"א וריטב"א שם הטעם דגופו קנוי דיש לו ג"כ קנין אישות דהוא מותר בשפחה ע"ש אם כן כאן דאמר השבע לי והוא כופר ואף אם יודה לו מכל מקום נהי דנשתעבד לו אבל יהיה אסור בש"כ אם כן הדק"ל הא ה"ל מטלטלין דתובע לו מע"י ואי דגופו קנוי לו הא באמת הטעם דגופו קנוי לו מחמת דיהיה מותר בשפחה כנענית ובאמת כאן אפילו אם יודה אסור בש"כ אם כן כל מחלקותם אינו אלא על מע"י וגרעונו וה"ל מטלטלין אך באמת י"ל זה נהי דאינו נאמן להתיר עצמו בש"כ כמו שאם בא אחד ואמר ממזר אני דא"נ להתיר עצמו בממזרת עיין באה"ע סימן ד' סעיף ל' היינו שאין אנו מניחין לו שהוא אצלינו בחזקת איסור אבל הוא עצמו מותר בצנעה אף במקום ב' עדים שאומרים זה חלב וא' יודע שמשקרים אף דלכולי עלמא שא"י הוא בחיוב כרת מכל מקום למי שיודע שמשקרים מותר לו לאכול בצנעה ע' בכור שור בכריתות ומכ"ש מה שהוא רק נגד חזקה כמ"ש רשב"א בכתובות דמי שיודע בבירור ל"ש חזקה אצלו אם כן ה"נ שתובע אותו בברי וגם אתה ידעת אם כן יהי' מותר לו לישא ש"כ אם כן הוא תבעו ג"כ לגוף ע"כ שפיר משני דגופו קנוי לו ואף דיהי' איסור על הש"כ כי בכ"מ האשה מוזהרת כמו האיש והיא א"י בבירור מכל מקום כיון שהוא מותר שפיר מיקרי גופו קנוי כמו אם האדון אין לו ש"כ מכל מקום הוי גופו קנוי ה"נ. ובר מן דין נ"ל דוקא במצות עשה לדעת הרמב"ן כיון דהתורה לא התירה לו ש"כ או שאינו יכול לכופו כאשר יבואר לקמן אם כן אין גופו קנוי אבל כאן דא"י לישא מחמת איסור דרביע עליו מכל מקום הוי גופו קנוי וק"ל ואין להאריך ועמש"ל בד' הרמב"ן אי"ה.