והנה ד"ז דנמכר בעד גנבה ע"י ב"ד דוקא איש אבל אשה אינה נמכרת והוא משנה מפורשת בסוטה ור"מ כאן ה' עבדים והוא גזירת הכתוב אם כן טומטום ואנדרוגינוס אינם נמכרין ע"י ב"ד שהם ס' אשה להר"מ ומספק אין מוכרין וכ"ה להדי' בר"מ כאן פ"ד ה"א דטומטום ואנדרוגינוס אינם נמכרין בע"ע ולשיטת תוס' ורא"ש דאנדרוגינוס הוי זכר גמור עאה"ע סי' מ"ד אם כן בודאי אנדרוגינוס נמכר ולהראב"ד דהוי חצי זכר יבואר לקמן אם נמכר החצי והובאו שיטות אלו כ"פ בח"ז וטומטום שביציו בחוץ ומבואר בחגיגה ויבמות דהוי זכר עמש"ל פ' אמור והארכתי בזה ב"ה בדעת הר"מ בדברים נכונים. וחרש שוטה וקטן שגנבו כיון דאינם חייבין לשלם עיין ר"מ פ"א מה' גנבה אם כן פשיטא דאינם נמכרין ע"י ב"ד דפטורים ועיין בהגהות מ"ל סוף הספר כתב ע"ד הרהמ"ח עמ"ש דמצוה זו נוהגת בזכרים ולא בנקבות שאין האשה קונה ע"ע כתב וז"ל מפני החשד ומשכחת לה בנקבות פחות מט' שנים כמ"ש הר"מ סוף ה' עבדים עכ"ל והיינו שהר"מ כ' שם פ"ט עבד פחות מבן ט' רשאי האשה לקנותו דא"ר לביאה ול"ש חשד ע"כ ודבריו תמוהין מאוד דשם מיירי הר"מ בעבד כנעני וע"כ יכול הרב למוכרו תיכף כשנולד כי הוא ממון שלו כידוע אם כן משכחת לה עבד קטן מבן ט' ורשאי האשה לקנותו אבל כאן דמיירי הרהמ"ח בע"ע המ"ל פחות מבן ט' הא הב"ד אין מוכרין אותו לעבד בעד גנבה כי א"ח כלום ולמכור עצמו ג"כ אין מעשה קטן כלום ל"מ להש"ך ח"מ סי' צ"ה דגם ע"ע דינו כקרקע אם כן קטן א"י למכור כלל קרקעות ואין מכירתו כלום עח"מ סי' קל"ה ואף אם נימא דדינו כמטלטלין דדוקא ע"כ איתקש לקרקעות אם כן בפעוטות ממכרם ממכר במטלטלין מכל מקום כיון דמה"ת אין מכירתו כלום רק מדרבנן אם כן בשלמא מטלטלין שייך לומר דחז"ל תיקנו הקנין וחז"ל יוכלו לתקן אף דמה"ת אין מעשיו כלום מכל מקום הפקר ב"ד הפקר וזה הטעם בכל קנינים דרבנן אבל כאן ל"ש כלל הפקר ב"ד דאינו ממון כלל שהב"ד יפקירו וכי (הממון) [הגוף] שלהם שיוכלו להפקיר זה לא שמענו וגם עיקר התקנ' במטלטלין בפעוטות הי' משום כדי חייו ולמה להם לתקן שימכור עצמו לא גרע מקרקעות שלא תקנו כלום ע"כ נלפע"ד פשוט דלא משכח' ע"ע קטן פחות מבן ט' והר"מ שם מיירי בע"כ ע"ש מבואר כך להדיא וד' המ"ל תמוהים.
מנחת חינוך · סימן מ״ב, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
