מנחת חינוך · סימן מ״ב, ז׳

עוד מבואר בר"מ והוא מהש"ס דאם הגנב שוה יותר מהגניבה דהגניבה מאה זוז והוא שוה מאה וא' אינו נמכר כלל שנאמר ונמכר בגניבתו עד שיהי' דמיו כולם מובלעים בגניבתו ע"ש ובש"ס מבואר גנבו ת"ק והוא שוה אלף אינו נמכר ומבואר שם ונמכר כולו ולא חציו וע"ש ברש"י כיון דהיא שוה שכר עבודתו על שש שנים פי שנים בגניבתו ואין עליו לעבוד אלא חציין ע"כ לכאורה משמע דוקא אם הוא שוה כפל בגניבתו. אך הר"מ כתב דאפילו שוה זוז יותר אינו נמכר והוי גם כן כמכר חציו וחציו לאו דוקא כי החצי משמע אפילו אם כ"ש הו"ל גם כן חציו ופשוט דל"ד אם שוה זוז יותר ה"ה אם ש"פ יותר גם כן אינו נמכר והר"מ כתב דנמכר שיהיו מובלעים וכוונתו דל"ד חציו. ופשוט דאם הוא שוה פחות מש"פ יותר דנמכר דאינו ממון כלל רק בפרוטה יותר אינו נמכר מ"ל זוז או ש"פ יותר וז"פ. ולומר דוקא אם הי' שוה כפל ויש אונאה אפילו אם נאמר דע"ע הוי כקרקע והדברים עתיקין אם כן אין המכירה לשש קיים ה"ל נמכר חציו אבל אם פחות מכפל דהמכירה קיימת אם נאמר דהוי כקרקע בכה"ג נמכר לשש זה אין סברא ובר"מ מבואר להדיא דאף בכ"ש אינו נמכר ועיין במקנה כנלע"ד פשוט. עוד מבואר בר"מ דאם גנב לכמה אנשים נחשבים כא' הן אם שוה פחות מדמי כל הגנבות כמש"ל ואם הי' דמים יותר אינו נמכר כלל משמע אם הי' שוה כנגד הגניבה של כולם אף ששוה יותר מא' מכל מקום נמכר וצ"ע דכ"א עומד בדין בפ"ע וכיון ששוה יותר מא' למה יצטרפו השנים אח"כ להחמיר עליו שימכר. ונ"פ לדעת רש"י שתלוי בעמד בדין אם כן אינו נמכר בכה"ג. ומהר"ם נר' דאף אם עמד בדין ואח"כ גנב לשני נמכר דסתם ובאמת אין סברא כלל כיון דעמד בדין ונפסק כיון דשוה יותר לא ימכר אין סברא שיצטרפו אח"כ שימכר והכל צ"ע: