ויוצא ג"כ בגר"כ שמחשב כמה שנים עד היובל ונותן לו המותר וכן אם הי' לשנים קצובות אך הר"מ פ"ב ה"ח חידש דין דאינו שוה לנמכר לישראל דנמכר לישראל א' מב"ד וא' מ"ע מגרע מפדיונו ונותן להרב או כסף וש"כ ובנמכר לנכרי צריך ליתן רק כסף ולא ש"כ ועיין כסף משנה שד"ז מירושלמי ובלחם משנה תמה ע"ז מש"ס דילן קדושין ד"ח גבי מכסף מקנתו ולא בתבואה וכלים פשוט שם בש"ס דישיב גאולתו אתרבי דש"כ ככסף וכתיב בנמכר לעכו"ם ואין שם שום חולק והיאך סמך הר"מ על הירושלמי נגד ש"ס דילן וכן תמה בספ"י וע' ספ"י תי' ב' תי' דלא יחלוק ש"ס דילן אירושלמי דש"ס דילן מיירי שקנאו בש"כ והירושלמי מיירי שקנאו בכסף א"י אלא בכסף ולא בש"כ וכן כוונת הר"ם וסיים בצ"ע. עוד תי' דדוקא שנמכר סתם עד היובל ש"כ אינו ככסף מיתורא דקרא כמבואר בירושלמי והר"מ מיירי מגרעון עד היובל אבל אם נמכר לשנים קצובות ש"כ הוא ככסף ע"ש בפ"י. ודע דכתבנו לעיל כ"פ דגרעון אינו פחות מש"פ אם לא נשאר לו רק פחות מש"פ להחזיר א"י עש"ס כ"פ. מכל מקום נ"ל דדוקא בישראל דפחות מש"פ לא מיקרי ממון אצלו. אבל בנמכר לעכו"ם דמבואר בעירובין שוכרין מן העכו"ם בפחות מש"פ דאצלו מחשב ממון דעכו"ם נהרג על פמש"פ אם כן ה"נ יכול לקנות עצמו ולגרע מהעכו"ם אפילו פחות מש"פ דאצל העכו"ם הוי ממון רק להעכו"ם אינו נקנה בפמש"פ דהוא ישראל ואצלו ל"ה פמש"פ ממון כנלע"ד. ושו"ר במקנה ד"ח כדברינו אלה בעזהשי"ת והנאני. ונתיישבתי בד"ז דצ"ע כיון דדין גרעון חידוש הוא דבע"כ של אדון ואין האדון מוכר העבד לעצמו רק דהוא גזירת הכתוב דאם העבד נותן לו אפילו בע"כ קונה עצמו ויוצא לחירות אם כן תלוי הדבר בעבד מצד גזירת הכתוב דקונה עצמו בכסף אם כן צריך שיהיה אצלו ממון כי אינו תלוי כלל באדון כי אין האדון מקנה עצמו לו כלל והכל גזירת הכתוב דיוצא בכסף אם כן צ"ל פרוטה והבן וצ"ע. וכ"כ דגר"כ דחידשה תורה בע"ע הוא דוקא בע"כ דאדון אבל אם הוא מרצון האדון לא גרע מע"כ בישראל שקנוי גופו לו ומכל מקום יוצא בכסף ה"נ אם הוא מרצון העכו"ם נראה דאף לשיטת הר"מ ש"כ ככסף וגם סגי בפמש"פ כי הוא היינו העכו"ם מקנה העבד לעצמו ואצל העכו"ם הוי ממון כנלע"ד. ואי"ה בקונטרס הקנינים יבואר:
מנחת חינוך · סימן מ״ב, מ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
