מנחת חינוך · סימן מ״ב, ל״ט

וע"כ בארנו דיני מ"ע לישראל וכאן אבאר דין מ"ע לעכו"ם או לג"ת ופשוט גם כן דל"מ תנאי שאל יצא ביובל כמ"ש במ"ל פי"א מה' שמיטה לענין שדה בשם הנ"י הטעם דאין לו זכות שנאמר כי לי הארץ ה"נ נאמר כי לי בני ישראל עבדים ועמש"ל ג"כ ופשוט. ואף דלכתחלה אסור למכור עצמו לעכו"ם בדיעבד מכור כמו שמבואר בתורה. והנה בר"מ פ"ב התחיל דע"ע בין מב"ד ובין מ"ע נקנה בכסף ובשטר ואח"כ כתב דין הנמכר לעכו"ם ולא חילק נראה מדבריו דאף הנמכר לעכו"ם נקנה בכסף ובשטר אבל בתוס' ד"ה הואיל בדי"ד ע"ב כתבו בשם ר"ת דאין ע"ע נקנה בשטר לנכרי ע"ש רק בכסף לחוד וצ"ע שלא העירו האחרונים מד' הר"מ על כל פנים מדבריו נראה שאין חילוק ונקנה בכסף ובשטר לעכו"ם ג"כ. והנה לעיל כתבנו המ"ע לישראל סתם דעת רש"י דעובד שש וכ"ד הר"מ ודעת ריטב"א דעובד עד יובל ובנמכר לעכו"ם סתם נראה מהש"ס דעובד עד היובל דמבואר להדיא דא"י בשש וכ"ה בר"מ כאן פ"ב ה"ח גבי גר"כ א' מב"ד וא' מ"ע ה"ז מגרע מפדיונו כו' כיצד הרי שמכרוהו בס' דינר ועבד ארבעה שנים נותן כ' דינרים ויוצא כלל מ"ע עם מב"ד נראה מדבריו דנמכר לשש ואח"ז פרט הנמכר לעכו"ם מגרע פדיונו לפי השנים הנשארים עד היובל ולא צייר בב"א מבואר מדבריו להדיא דנמכר לעכו"ם הוא תמיד עד היובל ולהריטב"א שכ' לעיל דס"ל דמ"ע יכול למכור עצמו לפחות משש בפירוש מסברא דנמכר לעכו"ם לא גרע ויכול להתנות בפי' כמו שירצה רק בסתמא עובד עד היובל לד"ה עש"ס ור"מ. זה דרך א' שיוצא ביובל. וגם בשנים אם קצב כמ"ש ואני מסופק לפמש"ל בשם הר"מ פ"י דשלשתן מעכבים ביובל ושילוח עבדים מעכבים ע' מס' ר"ה ושם מבואר אי ליכא עבד בכל ישראל אין יובל חל כלל עיין לעיל או אם יש עבד והאדון אינו רוצה לשלחו לא חל יובל כלל ע' ר"ה ט' ע"ב אי ע"ע הנמכר לעכו"ם הוי בכלל שלוח עבדים לענין יובל כגון אם אין בכל העולם עבד לישראל רק ע"ע הנמכר לעכו"ם והעכו"ם משלח אותו אם חל יובל ולכאורה כיון דילפינן שם מיובל הוא וקאי על וקראתם דרור וכו' אם כן וקראתם נאמר לנוכח לישראל אבל לא לעכו"ם אם כן עכו"ם לא מעלה בענין זה ואם אין עבד בישראל אין היובל חל ואם כן בכה"ג אם אין היובל חל א"י מהעכו"ם ומכל מקום צ"ע בד"ז ובמצות יובל יבואר אי"ה: