מנחת חינוך · סימן מ״ב, ל״ג

והנה מבואר במשנה דהנרצע קונה א"ע ביובל ובמיתת האדון דאינו עובד אפילו את הבן ובש"ס יליף לה מקרא ע"ש ולא נזכר במשנה דקונה עצמו בגרעון כסף ומכאן הוכיחו הראשונים דנרצע אינו קונה עצמו בגר"כ ובתרי"ד מביא דעת ר"ת כיון דאינו נקנה בכסף אינו יוצא בג"כ ועמ"ל פ"ג ה"ז שכתב דלדעת ר"ת נקנה בשטר שחרור. ודעת רבינו ישעי' דהטעם הוי משום קנס דלא זיכתה לו התורה יציאה אחרת ולפי זה א"י בשטר ג"כ וער"מ פ"ג ה"ז שכתב נמצאת למד שהנרצע אינו קונה א"ע אלא ביובל ובמיתת האדון מבואר בדבריו דשלל כסף ושטר כדעת התוס' רי"ד וכ"כ בעל מ"ל. וכבר כתבתי לעיל דנ"ל כיון דבמשנה אינו מבואר רק יציאות שהם בע"כ של אדון כמבואר בתוס' אם כן הא דלא תנא נרצע שיוצא בגר"כ דבאמת א"י או כסברת ר"ת או כסברת התרי"ד וזה דוקא בתורת גרעון דהתורה זיכתה לע"ע אבל אם נרצע נותן כסף להאדון מדעת האדון דזה הוי קנין כסף דמהני גם בע"כ וגומר השחרור. אם כן נרצע ק"ו מע"כ כמו שפירש"י לענין שטר שחרור דט"ז ע"כ נקנה בכסף מדעת האדון. כי ידוע דע"כ יותר קנוי לרבו מנרצע כי גם נרצע אין ידו כיד רבו כמו כל ע"ע וכן בשטר שחרור דכתב המ"ל דלר"ת יוצא בש"ש. אך לר"י כיון דהתורה קנסה (אף) [אך] בשטר שחרור אינו מוכרח לפע"ד דדוקא בגרעון קנסה אותו התורה דגרע מע"ע הנמכר לשנים אבל מכל מקום הוא ק"ו מע"כ ובע"כ ג"כ מהני שחרור. ומהמשנה אין ראיה אלא שא"י בגר"כ דחשיב לי' גבי ע"ע אבל שטר לא חשיב כלל במשנה. ע"כ נלע"ד דלא גרע מע"כ דיוצא בכסף ובשטר רק בגר"כ א"י כמבואר במשנה וצ"ל כסברת ר"ת או כסברת ר"י אבל בכסף מדעת האדון וכן ש"ש למה אינו יוצא הנרצע כמו ע"כ. אך מד' הר"מ נראה דשלל כל הקנינים וצ"ע נהי מדלא הביא כסף א"ר דמיירי בגרעון בפרקים הללו ובגרעון א"י אך שטר כיון דתמיד הוא מדעת האדון וע"כ יוצא בו למה לא יקנה עצמו בשטר. ואפ"ל ג"כ לפמש"ל דיוצא ע"ע בשטר קנין ג"כ אם כן ע"כ א"י בשטר קנין אם כן לא זכתה התורה לנרצע ג"כ אבל אם הוא שטר שחרור גמור ונכתב לשמה ותלוש דמהני בע"כ מועיל ג"כ בנרצע והדברים צריכים ביאור רחב וכשיזכני השי"ת אבארם אי"ה. ועד כה דברנו מדיני מכרוהו ב"ד וכאן נתחיל בעזה"י דיני מוכר עצמו.