מנחת חינוך · סימן מ״ב, ל״א

ח) קנין חליפין עמ"ל פ"ב ה"א מביא בשם התוס' דאין ע"ע נקנה וכן אין קונה עצמו בחליפין ודעת המהרי"ט דאף דאינו נקנה בחליפין מכל מקום קונה עצמו בחליפין ואינו ת"י. ודעתו נראה ג"כ כמ"ש דלענין לקנות עצמו ק"ו מע"כ דקונה עצמו וגומר שחרורו להרבה שיטות ע' סי' רס"ז יו"ד סעיף כ"ו. ונ"פ דחליפין בתורת חליפין להחזיר הסידור ודאי צ"ל מדעת הרב אבל בע"כ של הרב אינו מועיל דהוא נקיט מרגנית' כו' כמו אם רוצה לכתוב שטר אדמי'. ולשיטות הסוברים שם ביו"ד דחליפין ל"מ אלא להפקיע שעבודא אבל לא לענין איסורא ע"ש בש"ך. אם כן כאן בחליפין תלוי בשיטות שכתבנו לעיל אם נפקע לענין ממון נפקע ג"כ לענין איסור להיות אסור בש"כ עיין לעיל וכ"ז דוקא מדעת האדון כמ"ש וז"פ. ועמש"ל בשם הר"מ דאין אדם יכול למכור ע"ע ולא ליתנו לאחר וכו' שנאמר לעם נכרי לא ימשול וכו' נראה דוקא בע"כ של העבד אבל אם העבד מסכים לזה לא נקרא ממשלה אצל האדון. אך לכאורה ז"פ דה"ל כמוכר עצמו. אך נראה כיון דרבו מכרו בהסכמתו ואין זה נקרא ממשלה אצל האדון לא נפקע מעליו אפילו אצל רבו שני דין מכרוהו ב"ד דמותר בש"כ ונרצע ושאר הדינים דיש חילוק בין מכרוהו ב"ד למ"ע עיין ר"מ פ"ג כנ"ל לכאורה ומכל מקום צ"ע. ועמ"ל פ"ד ה"ב האריך אם יש לו לעבד מעות אי כופין אותו לפדות עצמו מהאדון משום פגם משפחה ע' קדושין י"ח ודעתו דכופין את העבד ע"ש.