מנחת חינוך · סימן מ״ב, ג׳

עוד מבואר שם בבריית' בגנבתו ולא בזממו ופירש"י אם העיד בחבירו שגנב והוזם ואין לו לשלם אינו נמכר עכ"ל וכ"ה במכות ד"ב גבי ת"ר ד' דברים נאמרו בעדים זוממין אין נעשים ב"ג וב"ח ואין נמכרין בע"ע וכו' סבר רב המנונא למימר דוקא היכי דאית לי' לדידי' וכו' אלא סבר ר"ה למימר ה"מ היכי דא"ל לדידי' או לדידהו אבל היכי דלית ליה לדידי' ולא לדידהו מזדבני א"ל רבא ונמכר בגנבתו ולא בזממו מבואר להדיא הא דאין נמכרין בע"ע היינו שמעידין על א' שגנב ואין לו לשלם דרצו לחייבו שימכר והוזמו ואין להם ג"כ לשלם אין עושין בהם דין הזמה שימכרו דבגנבתו ולא בזממו והר"מ כאן לא הביא ד"ז דולא בזממו ופ"א מה' עבדים כתב ואין לך איש מישראל שנמכר בב"ד אלא הגנב בלבד אם כן ממילא משמע דעל ד"א אינו נמכר. ובה' עדות פ"כ ה"ח כ' בפירוש וז"ל עדים שהעידו על א' והרשיעו רשע שאין בה מיתה ולא מלקות ולא ממון והוזמו לוקין וכו' כיצד העידו על א' שהוא חלל וכו' העידו עליו שנמכר בע"ע והוזמו לוקין וד' דברים מפי הקבלה הם וכו' והיינו הברייתא הנ"ל. ולכאורה קשה דהר"מ נקט בהעידו עליו שנמכר בע"ע ובש"ס מבואר הא דאין נמכרים היינו שהעידו עליו שגנב ורצו לחייבו שימכר אבל ד"ז אם העידו עליו שנמכר אינו מבואר. אך פשוט דתחילה הי' סבר הש"ס דבאמת גם זוממין נמכרים רק אם לית לדידי' או לדידהו מצד הסברא אבל להמסקנ' דאף דלית לדידי' ולא לדידהו אינם נמכרין מחמת גזירת הכתוב בגנבתו ולא בזממו אם כן בכה"ג נמי אף דהעידו עליו שנמכר מכל מקום אינם נמכרין כיון דאינו גנבה ע"כ נקט הר"מ יותר רבותא דהעידו שנמכר כבר וחייבו אותו שהוא עבד ובעדות גנבה לא רצו לחייבו ודאי דלמא יהי' לו מעות אך מכל מקום אפילו בכה"ג אינו נמכר דגזירת הכתוב הוא לפי המסקנא והא דרש"י בקדושין לא פי' כן דרש"י פרשן הוא ונקט כמו שהוא בש"ס שם.