מנחת חינוך · סימן מ״ב, כ״ח

ה) יוצא בשטר שחרור שכותב לו האדון והוא בש"ס קדושין ט"ז דקונה עצמו בש"ש ופירש"י דלא גרע מכנעני דנפיק בשטר דכתיב כי חופשה וכו' וכ"ה כאן בר"ם. ואני מסופק כי לא ראיתי ד"ז בהא דידוע בש"ס ור"מ כאן פ"ו ויו"ד סי' רס"ג דשחרור צריך שיכתב לשמה וכדומה. ולכאורה כיון דמסיק דצריך ג"ש דגופו קנוי וכבר הבאנו בשם הרמב"ן הטעם דגופו קנוי דיש לו שני קנינים אחד למע"י וא' כמו קנין אישות שמותר בש"כ כמו ע"כ דפטור מקצת מצות ע"ש. אם כן כיון דצריך שטר ומהני שטר אע"ג דאינו מבואר בתורה גבי עבד עברי מכל מקום ק"ו מעבד כנעני אם כן דין שחרור זה כמו שחרור כנעני דבעינן לשמה ותלוש וכו'. אך עיין בפ"י גיטין וקצה"ח סי' ר' תמהו ע"ז דשחרור שלא לשמה דנראה דלא הוי שחרור כלל אף לענין ממון הא גופו של שחרור הרי את לעצמך או את קנוי לך ואם כן אפילו נכתב שלא לשמה למה יגרע משטר קנין כמו דע"כ יכול האדון למכרו לחבירו בשטר קנין כמבואר בש"ס ואם כן מ"ל מכרו לאחר או מכרו לעצמו ויהי' העבד קונה עצמו בשטר קנין ואפילו אם נימא לענין איסור אינו מועיל מכל מקום כיון דמועיל לענין ממון אם כן לשמואל דסבירא ליה המפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך ג"ש דלא הוי עבד איש אם כן למה בעינן לשמה. ותי' בקצה"ח דבאמת על ג"ש מקשה הש"ס היאך מקבל הג"ש הא ידו כיד רבו. ומתרץ דידו וגיטו באין כא' וזה שייך בג"ש או בגט אשה דאין צריכין לזכות בהגט דאפילו בע"כ מתגרשין ומשתחררי דגזירת הכתוב הוא ונתן בידה שייך לומר גיטו וידו באין כא' אבל בשטר קנין דהקונה צריך לזכות בהשטר קנין ולא מהני בע"כ. אם כן ל"ש גיטו וידו באין כא' כמו הכותב שטר קנין על חצרו והניח השטר בחצירו ודאי לא קנה הלוקח כיון דלא זכה בשטר ול"ש לומר שטרו וחצרו באין כא' ע"ש אם כן כאן דבעבד עברי אף על פי דגופו קנוי לו מכל מקום אין ידו כיד רבו דמזכין ע"י כמבואר בב"מ אם כן א"צ לבא לידו וגיטו באים כא'. אם כן אף על פי שהוא שלא לשמה מכל מקום לא גרע משטר קנין שמוכרו לעצמו ויוצא לחירות. אך באמת כיון דמסקינן דגופו קנוי דהיינו קנין איסור גם כן אם כן לפי מה דפסקינן בע"כ דהמפקיר עבדו צריך ג"ש. אם כן ה"נ דנהי דקונה עצמו מכל מקום אינו אסור בש"כ לשיטת הסוברים במצות עשה אף דרבו אינו מוסר לו ש"כ הוא בעצמו מותר בה עמ"ל ובמש"ל אם כן להפקיע קנין איסור צריך ג"ש כדינו בע"כ לשמה וכדומה. אך באמת נלע"ד ברורן של דברים כ"ה דיש שני מיני שטרות כמ"ש שטר קנין וזה א"צ לשמה ותלוש ושאר דברים אך גט אשה וג"ש דבא להפקיע איסור צריך לשמה ותלוש דהוא גזה"כ. ויש חילוק גם כן דשטר קנין שאדם מקנה לחבירו א"י להיות בע"כ של חבירו כי אין אדם יכול לכוף לקנות או לקבל מתנה מאתו וגם אם אין זוכה בשטר מרצונו אין הדבר נקנה לו כי הוא בע"כ לא זכה בשטר וכ"ז בשטר קנין אבל גט ושחרור גזירת הכתוב אפילו בע"כ מתגרשת ומשתחרר אם בא לידם הגט אף שאינם זוכים בגט כלל כ"ה גזה"כ. אם כן כאן הדין כך דבאמת אם הרב משחרר את העבד מרצון העבד אז ל"צ כי הוי כמו שמקנה אותו לעצמו. ונראה מדהתו"ס דט"ז שם כיון דפקע מיני' קנין ממון אסור בש"כ אבל אם משחרר אותו בע"כ של העבד אם כן מחמת שטר קנין ל"מ אבל אם נכתב לשמה ובתלוש כדין ש"ש יכול לשחררו אף בע"כ דילפינן מע"כ כמו שפירש"י. וגם נ"מ אם נימא דאף אם נפקע קנין הממון מכל מקום מותר בש"כ כסברת המהרי"ט אף דאין רבו כופו מותר בעצמו אם כן כיון דלא נפקע קנין אישות כמו מפקיר מותר בש"כ ומדהתו"ס שכתבו ל"ל להש"ס לומר לימא באפי תרי זיל נימא דיפקירנו אפילו לשמואל דסובר המפקיר עבדו צריך ג"ש היינו להפקעת איסור להתירו בב"ח וכאן בלאו הכי מותר עכ"ל. ולכאורה זה ג"כ ה"ל ענין איסור לאסרו בש"כ ומ"ל היתרא ומ"ל איסורא אע"כ סברת התוס' כיון דנפקע לענין ממון אסור בש"כ. ובאמת אין ראי' דלפי הס"ד הי' פשיט' להש"ס דהוא שטר קנין ע"כ מקשה שפיר דלימא או יפקירנו כי אין גופו קנוי כלל אף כשעובד לרבו רק מותר בש"כ אם כן כיון דאינו עובד אסור בש"כ אבל לפי המסקנא דגופו קנוי לו ה"ל שני קנינים אם כן אפשר אף דנפקע קנין ממון קנין אישות ל"נ ומותר בש"כ וע' תוס' גיטין אם המפקיר מותר בשפחה וקצרתי. שוב מצאתי בריטב"א להדיא דלהמסקנא דגופו קנוי מהני הפקר בדברים כמו מפקיר ע"כ. וכמו שצריך שם ג"ש לענין היתר ה"נ צריך ג"ש לאסרו בש"כ ואם לא נתן לו ש"ש מותר בש"כ ע"ש. הכלל לפע"ד דלא מהני מחילה על הגרעון בדברים כיון דגופו קנוי לו ואפילו בלא קנין אישות כסברת הרשב"א דהשיג על הרמב"ן ממוכר עצמו דאסור בש"כ ומכל מקום ל"מ מחילה ע"כ צריך שטר אם כן כיון דעבד עברי נקנה בשטר ה"ה דרבו מוכרו לעצמו בשטר ואף דלא נכתב לשמה כי אין זה מחמת שטר שחרור רק הוי שטר קנין אך בשטר כזה צריך רצון העבד ובע"כ דעבד א"י כלל וגם לסברת ריטב"א דלעיל רק קנין ממון נפקע כי הוא שטר קנין ומותר בש"כ אבל שטר שחרור כדינו לשמה ותלוש וכו' דאהני גם בע"כ מגזירת הכתוב אם כן עבד עברי הוא ק"ו כפירש"י אם כן אפילו בע"כ דעבד יוצא לחירות כמו ע"כ וכן אסור בש"כ דהוי משוחרר גמור כמו ע"כ. והנה בתחלה דהש"ס מקשה לימא לי' באפי תרי זיל. ולכאורה הי' יכול לתרץ דשטר הוא אפילו בע"כ ומחילה אינו בע"כ. אך באמת בהס"ד דלא ידעינן דע"ע גופו קנוי רק דהוא קנוי למע"י אם כן בודאי שטר שחרור גם כן לא מהני כי לא מצינו שטר רק בגט או בשחרור רק בתורת שטר קנין אם כן גם בשטר ל"מ בע"כ. אבל לפי המסקנא דע"ע גופו קנוי לענין איסור כמו ע"כ ואשה אם כן שוה כמו ע"כ וק"ו אם כן מהני שטר שחרור בע"כ ג"כ. אך על כל פנים צריך שיהי' לשמה וכו' כמו שטר שחרור ובלאו הכי ה"ל רק שטר קנין ולא מהני בע"כ. וגם לדעת הריטב"א מותר בש"כ כי רק החלק ממון נפקע ולא חלק האיסור אבל בשחרור כדינו בודאי ק"ו מע"כ דמשוחרר גמור. ולקמן ב"ה יבואר לענין נרצע גם כן דשטר שחרור גמור מהני כנלע"ד ברורן של דברים ב"ה דיש שני מיני שטרות והדברי' ברורים הפוך בה. ולכאורה יקשה לך לפמ"ש דיש שטר קנין בע"ע דמקנה אותו לעצמו מ"ל מכרו לאחר או לעצמו הא באמת אין האדון יכול למכור ע"ע וא"ע כמש"ל בשם הר"מ פ"ד ה"י. אם כן אפשר א"י למכרו גם כן לעצמו. ז"א לפע"ד דמלשון הר"מ מהפסוק שהביא לעם נכרי לא ימשול כו'. נראה דוקא לאחר דהוא בדרך ממשלה א"י למכרה אבל לעצמו ובפרט שצ"ל ברצון כמ"ש דשטר קנין ל"ש בע"כ בודאי רשאי וזה נראה מצד הסברא. ואי"ה לקמן דיני אמה עבריה יתבאר עוד בזה דמוכרח שבשטר שחרור כדינו יכול לשחרר בע"כ של העבד ואמה ע"ש. וכבר כתבנו דכסף אם נותן העבד לרבו ברצון רבו לא הוי בתורת גר"כ רק כמו שע"כ יוצא בכסף וכו' אף להתירו בב"ח ה"נ ק"ו מע"כ וקונה עצמו בכסף רק בע"כ דאדון זה הוי בתורת גר"כ דגילתה התורה כאן. ובזה יש דינים דאינו לוה כו' ואינו נגאל בקרובים ושאר דינים אבל מרצון האדון יוצא כמו ע"כ וכן נרצע ויבואר לקמן ב"ה ות"ל הם דברים חדשי'. וכבר הזכרתי לעיל דנלע"ד דגבי עבד עברי חוב הוא לו שיוצא מת"י רבו לחירות כי הוא אדון לרבו כמבואר כל הקונה עבד עברי וכו' וחייב במזונות אשתו ובניו ומותר בש"כ דזילא לי' אם כן א"י לזכות לו הש"ש על ידי אחר בלא דעת העבד כי אינו זכות לו ול"ד לע"כ בזה כנלע"ד פשוט. ומצאתי בחידושי מכבר הבאתי דברי ריטב"א דשטר שחרור בעבד עברי בעינן לשמה. ומהרי"ט הקשה על זה דא"ד בעבד כנעני בא להתירו בב"ח וכאן בא לאסרו. ובאמת אין זה קושיא דגם שטר קדושין בעינן לשמה אף דבא לאסרה ובפרט דאם אינו לשמה ל"ה לי' דין גט רק שטר קנין ולא מהני בע"כ ועמש"ל ראי' לד"ז דגם בע"כ משתחרר וכעת לא מצאתי זה בריטב"א וס' מהרי"ט אינו ת"י.