מנחת חינוך · סימן מ״ב, כ״ו

וג"כ מחשבין להקל על העבד כגון שקנאו במאתים ונכחש ועמד על מאה א"צ ליתן על השנים הנותרים רק בערך מאה ואם קנאו במאה ונשבח ושוה ר' מכל מקום א"צ ליתן אלא לפ"ע מאה ע' דינים אלו בש"ס ור"מ כאן וכן נ"פ אף דהעבד שוה הרבה וקנה אותו כמו ששוה דצריך ליתן לו לפ"ע השנים דוקא בע"כ של האדון אבל ברצונו יוצא לחירות בש"פ כמו ע"כ שקונה עצמו אפילו בש"פ ה"נ דלא גרע מע"כ דכל הדינים דגר"כ הם דוקא בע"כ דאדון וגם ז"פ אבל בלא כסף כלל אינו יוצא כי הרב שמחל על גרעונו לא מהני כמבואר בסמוך בעזה"י אבל על כל פנים בכסף בש"פ אף בפחות משוויו יקנה כמו ע"כ דיוצא בש"פ עש"ס דגיטין פ' השולח וקדושין גבי ע"כ ובר"מ כאן. והנה בע"כ אם א' נותן להאדון מעות שישחררו והוא שלא מרצון העבד עיין בראשונים דדעת הרי"ף והר"מ דיוצא לחירות מחמת דזכות הוא לעבד אבל בעומד העבד וצווח א"י לחירות עיין ר"מ כאן פ"ה ולחם משנה ויו"ד סי' רס"ז אם כן כאן אפ"ל דאף שלא מדעת העבד א"י לחירות אף דאינו עומד וצווח דאפשר לא הוי זכות כ"א חובה כיון דהאדון חייב במזונות אשתו ובנים וגם מותר בש"כ דזילא לי' ע' גיטין ד' י"א סוגיא דתן גט זה וכו' אך להפוסקים גבי ע"כ דאפילו העבד עומד וצווח יוצא לחירות כיון דקבלת רבו גרמה לו ע"ש אם כן ה"נ אפילו בע"כ דעבד יוצא לחירות כיון דקבלת רבו גרמה לו ע"ש ברש"י וראשונים. ואם יוצא בתורת גר"כ בע"כ דאדון דוקא אם נותן לו כסף או ש"כ אבל אי כותב לו שטרא אדמי' ל"מ וזה מבואר להדיא בדי"ח הוא נקט מרגנית' ויהבינ' ליה חספא ע"ש אבל מרצון האדון דהוי בתורת כסף כמ"ש אי מהני שטר על עצמו לכאורה כאן בדט"ז מבואר דשטר' אדמי' היינו כסף נראה דהוי כמו כסף וכן בכל קניני כסף אך עיין בראשונים שיש שיטות אי שטר הוי ככסף ובמח"א קנין מעות סי' ה' האריך בזה ועקצה"ח סי' ק"צ ובעה"ע סי' כ"ט ויבואר במק"א אי"ה.