מנחת חינוך · סימן מ״ב, י״ז

ואע"פ שהרב חייב במזונות אשתו ובניו מכל מקום מע"י אינו של הרב אלא מע"י אשה ומציאתה וכן מהבנות הכל של העבד כ"ה בר"מ והוא מהמכילת' ובמ"ל הביא בשם הרמב"ן דכ"ז שהרב זן מע"י שלו רק כוונת המכילתא דאינם משועבדים לו דיכולים לומר אין ניזונים ואין עושין אבל אם הרב זן נכנס תחת הבעל ומע"י של הרב אף על פי שמע"י של אשה לבעל אינו רק מדרבנן ועיין בפי' רמב"ן עה"ת ואין כאן מקומו להאריך. וכ"ז שהוא עבד יכול למסור לו שפחה כנענית וכופהו ע"ז שיהי' לו בנים ויהיו ע"כ לרבם כ"ה בש"ס. ובמ"ל פ"ב פלפל להסוברים דדעת הר"מ דשפ"כ אינה אסור' לישראל רק מדרבנן כנראה מדבריו פי"ב מהא"ב ועיקר חידוש בע"ע דהרב מוסר לו בע"כ דקשה ע"ז מכמה סוגיות דמבואר בש"ס דילפינן מקרא מיוחד דכופו ע"ז ול"ל קרא תפ"ל דלהיתרא א"צ קרא דבלאו הכי מותר מן התורה אם כן ע"כ קרא דאדוני' וכו' הוא על הכפיה וגם מסוגיא דקדושין דאבעיא דעבד כהן מהו בש"כ חידוש הוא ל"ש כהן ול"ש ישראל וא"א דאין שפ"כ אסורה לישראל מן התורה אם כן לאו חידוש הוא וכהן בודאי אסור בה מן התורה ע"ש והדברים עתיקין. על כל פנים כאן מותר בש"כ ורבו כופו ע"ז ואפילו אם העבד כהן ודוקא אם יש לו להעבד אשה ישראלית ובנים אז מוסר לו ש"כ אבל אם אין לו אשה או בנים אין רבו מוסר לו שפ"כ וממילא אסור בשפ"כ. ועמ"ל פלפל דדעת קצת ראשונים נהי דבכה"ג אין רבו כופהו מכל מקום מותר בשפ"כ וע"ש שהק' קו' עצומה מש"ס דתמורה דמבואר שם דהאומר לחבירו הילך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי דרבנן סוברים דהוי אתנן. ומקשה הש"ס הא שפחה לע"ע משרי שרי. ומתרץ כגון שאין לו אשה ובנים וא"א דגם באין לו אשה ובנים מותר בשפ"כ. אם כן הדק"ל היאך הוי אתנן הא משרי שרי והוא תמיה גדולה. וגם אם נא' דישראל אינו אסור בשפ"כ רק מדרבנן ג"כ צ"ע אמאי הוי אתנן. וקושיא זו הוא בס' יהושע לאא"ז הגאון ז"ל ובשער המלך מפלפל בענינים אלו ואין כאן מקומו.