הכלל כל מקום שקונים מקנים להם העבד עברי ג"כ ע"ש ותלמד לכאן אך אם הרב קטן אם יכול למסור לו שפ"כ עמש"ל אי"ה. ואפילו כהן נמכר בע"ע רק לענין רציעה יש חילוק בכהן ויבואר לקמן אי"ה. ועמ"ל פ"ג ה"ח הקשה היאך נמכר הא משתמש בכהן מעל ע"ש ובמש"ל פ' אמור אי"ה. ואינו מבואר בר"מ אם ע"ע נמכר לשני שותפים ויעבוד לזה יום ולזה יום כמו ע"כ של שני שותפים שעובד לזה ולזה אך לכאורה הוא דבר פשוט דמה"ת דלא יהי' נמכר לשותפים אך לפמ"ש הר"ן פ' השותפים דראב"י סובר שותפים שנדרו הנאה זמ"ז רשאים לכנוס לחצר השותפים והטעם דכ"א בשעה שהוא משתמש בו יש לו קנין הגוף בכול' ולא שעבוד בלבד על חצי השני והו"ל כמו נכסיי לך ואחריך לעצמי והובאו דברים אלו בח"ז כ"פ אם כן כאן בשעה שמשתמש כ"א אי"ל שזה יש לו קה"ג ואח"כ יש לשני קה"ג בשעה שהוא משתמש בו דכ"א מקנה חלקו הא באמת ע"ע אסור למוכרו ואין המכירה של האדון חל כמש"ל ומבואר בר"מ וגם א"ל דהב"ד שמכרו ה"ל כאילו מכרו לזה ולזה דהיינו אחריך לפלוני דזה הוי כמוכר לחצאין דלכ"א מכרו פחות משש וכבר כתבנו דאין ע"ע נמכר לחצאין כלל אך באמת ע"כ לא כתב הר"ן זה אלא כיון דמשכחת לה קה"ג יש להם לכ"א קה"ג אבל כאן דלא משכחת לה באמת כ"א יש לו ע"ח רק קנין שעבוד כמו בע"כ בח"ע וחב"ח דעובד את רבו ואת עצמו דאין לאדון קנין הגוף על חב"ח דאין משוחרר חוזר ומשתעבד עקצה"ח קע"א וסי' רמ"ט אם כן ה"נ. על כל פנים נ"מ דבאם שני האדונים מודרים הנאה זה מזה אסורים להשתמש בעבד הזה כי החצי השני שיש לו רק קנין שעבוד נפקע דקונמות מפקיעין מידי שעבוד ע"ש בר"נ ותבין. וגם לענין למסור לו ש"כ יש להסתפק בשני שותפים ואי"ה יבואר לקמן דיני מסירת שפ"כ ע"ש. ולפמש"ל דזה ברור דא"י למכור ע"ע לחצאין כמו חצי אשה דאשה ולא חצי אשה ה"נ נמכר כולו ולא חציו אם כן אפשר בע"ע של שני שותפים שעמד א' ושחררו לפי המבואר בגיטין שם פלוגתא אם גמרו או פקעו הקידושין וע' תוס' שם ד"ה גמרו שכתבו כיון דא"י להיות חצי' מקודשת דחצי אשה א"מ עכצ"ל או גמרו או פקעו אם כן ה"נ כיון דא"י להיות חצי נמכר או נגמר המכירה לא' או נפקע לגמרי. אך לפירש"י שפי' הטעם דפקעו דכקטן שנולד דמי אם כן כאן ל"ש זה ואפשר אע"ג דאינו נמכר חצי מכל מקום כיון דבתחלה נמכר כולו עובד את רבו ואת עצמו ול"ד לאשה ומכל מקום בש"כ אסור כי חלק הב"ח שבו אסור בשפ"כ כי אינו עבד בצד השני כמש"ל.
מנחת חינוך · סימן מ״ב, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
