מנחת חינוך · סימן מ״ב, י״ג

והב"ד אין להם רשות למכור א' מישראל רק לישראל או לגר צדק כ"ה בר"מ כאן ועיין כסף משנה שהוא מספרי ומבואר שם דאף אם עברו ומכרו אין מכירתם כלום דכתב אח"ז דגם מוכר עצמו אינו רשאי למכור עצמו לגר תושב ומכ"ש לעכו"ם ואם עבר ומכר הוי מכירה דכתיב וכו' אם כן דוקא מ"ע דגלי קרא אבל לב"ד כיון דהתורה לא נתנה להם רשות אין הגוף שלהם רק במה דנתנה התורה רשות להם. ובמ"ש הר"מ דנמכר לגר צדק אף על פי שבספרי מבואר דאינו נמכר אלא לך משמע לי' להר"מ דה"ה גר צדק עלח"מ ובמ"ע בעזה"י יבואר לקמן. ונמכר לכל אישי ישראל רק הנשים אין קונין ע"ע מפני החשד וערש"י פא"נ דהיינו משום יחוד אם כן אפשר אשה שיש לה בעל בעיר דמותרת לקנות ע' אה"ע והרהמ"ח כתב אין מצוה זו נוהגת בנשים דאין אשה קונה ע"ע משמע דבכ"ע אין אשה קונה מכל מקום על כל פנים לכ"ע הוא רק דרבנן משום חשד ובדיעבד שקנתה נראה דהמכירה קיימת וע' הגהת מ"ל כתב לדעת הרהמ"ח משמ"ז שכתב דאם אשה קנתה ע"כ כופין אותה למכרו וכאן בע"ע אין רשות לאדון למכור הע"ע שלו כמ"ש בסמוך ב"ה הדבר צריך תלמוד אי כופין אותה (למכרו) [לשחררו] ומציין למצוה תפ"א וכונתו דשם מבואר דהענקה נוהגת גם בנשים ואי כופין אותה לשחררו למה מעניקין כיון דהוא בע"כ דהאדון והיוצא בגרעון כסף או בורח אין מעניקין ע"ש כמ"ש בש"ס ור"מ כאן. אך לפע"ד אין ראי' דדוקא בג"כ או בורח דהעבד עושה זה בע"כ דהאדון אין מעניקין אבל כאן דהב"ד כופין ואין העבד חייב בדבר אפשר דמעניקין וע' קדושין י"ז איכא מ"ד דהיוצא בגר"כ מעניקין רק בורח אין מעניקין ומכ"ש בכה"ג לכ"ע מעניקין אך הסברא נותנת דאין כופין אותה לשחררו שתפסיד ממון עבור זה ובפרט שתוכל ליזהר בכמה גווני עיין באה"ע ושם בע"כ אין לה הפסד דמוכרת אותו אבל להפסיד ממונה עבור זה אין לנו כנלע"ד. ומכל מקום קצ"ע על הרהמ"ח למה כתב כאן דאין מצוה זו נוהגת בנשים ואינה קונה עבד ולמה כתב שם דהענקה נוהג אף בנשים הא אין קונין ע"ע וכ"ת דמשכחת הענקה שאשה קנתה אמה העבריה באמת אין אשה יכולה לקנות אמה העבריה ג"כ דאינה ראוי' ליעוד ויבואר לקמן אי"ה דיני א"ע. ואם הב"ד יכולין למכור לחרש שוטה וקטן נראה דלכתחלה אין למכור להם כיון דלאו ב"ד ואולי יעבדו בו ביותר עיין ר"מ פ"א אך בדיעבד מכור רק במקום שהם קונים כגון שוטה דאין לו קנין אף בדעת אחרת מקנה רק ע"י אחר שזכין לשוטה ע' סי' רמ"ג בח"מ ור"מ פכ"ט מהלכות מכירה וקטן יש לו קנין בד"א מקנה אך לדעת הרב המגיד אין קונה אלא במתנה כי במקח אין נתינתו בדמים כלום וכאן ל"ש מתנה אם כן אינו קונה בכסף ובשטר אין קטן קונה אלא אם כן זיכה לו ע"י אחר עיין ר"מ שם וח"מ סי' רמ"ג ורל"ה הרבה דינים.