ויש לה"ר לזה היכי דלא שייר בקנינו נמכר חציו מסוגיא דמי שח"ע וחב"ע דא"י לישא שפחה ולא ב"ח דכופין אותו לשחררו עיין בגיטין והקשו התוס' למה כופין ימכור עצמו בע"ע ויהי' מותר בש"כ למאן דסובר דגם מ"ע מותר בש"כ ותירצו דגר אינו נמכר אם כן חב"ח אינו נמכר ע"ש ובב"ב וחגיגה. והנה אפילו אם גר נמכר מכל מקום חציו אינו נמכר והיאך יכול למכור עצמו א"ו כיון דלא שייר בקנינו הוי מכירה על חציו ע"כ צריכים התוס' לתרץ דגר אינו נמכר. אך באמת אין ראי' דאפשר דוקא במכרוהו ב"ד דכתיב ונמכר דרשינן ולא חציו אבל במצות עשה נמכר אפילו החצי כי כמה חלוקים יש בין מכרוהו ב"ד ובין מ"ע כאשר יבואר לקמן ע"כ אין ראי' משם ולכאורה קשה על תי' התוס' שכתבו דאין גר נמכר בע"ע ע"כ חלק הגירות אינו נמכר אם כן קשה איך סתם המשנה דמי שח"ע וחב"ח כופין את רבו כי א"י לישא ש"כ ולא ב"ח משמע דבכ"ע כופין ובאמת משכחת לה כמ"ש ח"ע וחצי ישראל גמור כגון בן שנולד מישראל הבא על ח"ש וחב"ח דאותו הבן הוא ח"ע וחצי ישראל דג"כ א"י לישא שפחה ולא ב"ח ובכה"ג למה כופין הא יכול למכור עצמו בע"ע וכאן ל"ש תי' התוס' דגר אינו נמכר דבאמת חב"ח הוא ישראל גמור ויכול למכור עצמו כי יש לו משפחה מצד האב וצ"ל דבאמת בכה"ג יש תקנה אך קושית התוס' דהמשנה סותמת נראה דבכ"ע כופין ובכה"ג למה כופין ותירצו ע"ז וע"ש בתוס' עוד תירוצים על קושיא זו. וע' גיטין מ"ג ע"ב דח"ש וחב"ח שנתקדשה ואח"כ נשתחררה הוא פלוגתא אם גמרו קדושי ראשון או פקעו וערש"י שכתב הטעם דפקעו דאשתני גופא והו"ל כקטן שנולד ע"ש אם כן אפשר כאן נמי בח"ע וחצי ישראל שנמכר ואח"ז נשתחרר חלק העבדות אפשר ג"כ נפקע המכירה וגמרו ל"ש כאן כי על חלק זה שנשתחרר לא יוכל לגמור כי גם גר אינו נמכר אך אפשר דפקעו וע"ש בתוס' שכתבו כיון דל"ש חצי אשה עכצ"ל או גמרו או פקעו ע"ש אם כן כאן דאף לאחר הגירות לא הוי חצי כי לא שייר בקנינו דהמכירה א"י לחול על חלק הגירות אם כן לא פקע. ואנדרוגינוס להראב"ד הל' שופר דהו"ל חצי זכר וח"נ אם כן ג"כ נמכר אף דצד הנ' אינה נמכרת מכל מקום חלק הזכר נמכר כי לא שייר בקנינו וג"כ מותר לישא ש"כ להר"מ פ"א מהא"ב דאנדרוגינוס נושא ול"ש איסור על חלק הנקבות וק"ל.
מנחת חינוך · סימן מ״ב, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
