מנחת חינוך · סימן ת״י, ד׳

ומבואר בגמ' ובר"מ דבתחילה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט וב"ד שולחין וכו' ומי שנתחייב גלות גולין אותו ומוסרין לו שני ת"ח וכו' וגוה"ד שהרגו קודם שנכנס לעיר מקלט חוץ לתחום או כשהחזירו אותו הן בהליכה הן בחזרה חוץ לתחום ע"מ פטור הגוה"ד ולו אין משפט מות קאי על גוה"ד ע' בגמ' ופשיט' דבשוגג פטור מגלות כי אין לגוה"ד עונש עליו אבל שאר ב"א חייבים עליו ואם גוה"ד הרגו בתוך ע"מ נהרג עליו. והנה נר' מלשון הר"מ שכ' דקודם שנכנס או בחזירתו עם השניים וכו' דפטור דוקא בדרך חוץ לע"מ אבל אם הוא בע"מ אפילו קודם שהב"ד דנו חייב גוה"ד וכ"נ דכש"כ הוא קודם גמ"ד מלאחר גמ"ד כיון דלאחר גמ"ד וחייב גלות נקלט שאם הרגו גוה"ד בע"מ נהרג. קודם גמ"ד דאפשר אינו חייב גלות כלל בוודאי נהרג עליו אם הרגו בע"מ כ"נ. והרוצח שנגלה א"י משם עד מיתת כה"ג כאשר יבואר לקמן בס"ד. ואסור לצאת משם אפילו לפ"נ אפילו כל ישראל צריכים לו כיואב בן צרוי' ואם יצא משם במזיד הותר דמו ורשות ביד גוה"ד להורגו וכל אדם ההורגו אינו נהרג עליו כי כך גזה"כ ועיין במשנה דמכות דיש גירסא דכ"א חייבים עליו אך הר"מ גרסתו דאין חייבים עליו וע"ש על הגליון ועיין בתויו"ט. ואם יצא בשוגג כל ההורגו אפילו גוה"ד אם במזיד נהרג עליו ובשוגג גולה ע' בש"ס דמכות. ולשון הר"מ אם יצא בשוגג כל ההורגו גולה נקט בשוגג וממילא משמע במזיד נהרג. הכלל הוא ככל אדם. ואם הורגו בתוך תחום מקלט נהרג עליו כ"ה לשון הר"מ והיינו במזיד והר"מ פעם נקט שוגג דגולה ומשתמע במזיד נהרג ופעם נקט נהרג וממילא נשמע דבשוגג גולה ואין דקדוק בזה לפעמים נקט כך ולפעמים כך ואם נקלט בספק כמ"ש לעיל באילן בנופו לחוץ או לפנים ויצא משם במזיד ס"נ להקל ובודאי אין רשות ביד גוה"ד דלמא לא נקלט ולא יצא מן המקלט אלא כמו שלא נכנס כלל ואין לו רשות רק אם הרגו אין גוה"ד נהרג עליו ממ"נ אם לא נקלט אין חייב גוה"ד ואם נקלט ויצא יש לו אפילו רשות ואם אדם אחר הרגו ג"כ אינו נהרג דלמא נקלט ואם יצא אין חייב אדם אחר ג"כ והו"ל ס"נ לקולא. ואם יצא בשוגג גוה"ד אינו נהרג עליו דלמא לא נקלט ואינו נהרג אבל אדם אחר נהרג עליו ממ"נ אם נקלט ויצא בשוגג נהרג עליו ואם לא נקלט ג"כ נהרג עליו אדם אחר כמ"ש. ודברי הר"מ גבי אילן צ"ע על כל פנים לדברי הכל מ"ש דספק נקלט באיזה אופן הדין כמ"ש. וכבר הבאתי לעיל דעיר שרובה רוצחים או אין בה ב"ד אינה קולטת אני מסופק אם הרוצח בא לשם והי' שם ב"ד ולא הי' רוצחים ואח"ז נתבטל הב"ד או נתרבו הרוצחים אם בטל המקלט וצריך לברוח למקום אחר ואם לא ברח והי' יכול לברוח הו"ל כיוצא מהמקלט במזיד דאין שום אדם נהרג עליו. או אפשר דוקא בתחילה אינו נקלט אבל אם נקלט ואח"כ נתבטל א"צ לצאת משם. ונר' כיון דבש"ס מפיק מקרא בס' יהושע ודיבר אל זקני העיר ושם בפ' ד' כתיב ונס וכו' ועמד פתח השער ודבר באזני זקני העיר את דבריו נר' דעיקר הקפיד' בשעת הבריח' בפתח השער אבל אם קלטו ואח"כ נתבטל מטעמי' הנ"ל א"צ לצאת ויש לו דין מקלט לזה כ"נ ומכל מקום צ"ע עד יבוא ויורה צדק לנו. ועיין בס' אוה"ח על התורה ובס' פנים יפות בפ' מסעי שכתבו חילוק בין השש ערי מקלט ובין המ"ב ערי הלוים דבשש הערים אם נתרבו רוצחים ואין להם מקום לדור נדחים הלוים מפניהם כי העיקר הם מפני הגולין ולא ללוים והמ"ב העיקר הם ללוים וגולים נדחים מפניה' ע"ש ומכל מקום צ"ע דאינו מבואר זה. ורוצח שמת בע"מ קוברי' אותו שם אף על פי דלוי אינו נקבר שם דכתי' ולכל חייתם לחיות נתנו וכו' מכל מקום הרוצח נקבר שם עד מות כה"ג ואחר מות הכה"ג מוליכין עצמות הרוצח משם לקברי אבותיו. ואינו מבואר אם חיוב הוא לפנות עצמותיו משם כי לא נתנו לקבור' רק לרוצח קודם כפרה ולאחר שנתכפר במיתת הכהן מחויבים לפנות עצמותיו. או אפשר כיון שנקבר בהיתר אינו חיוב לפנות רק דמבואר כמו בחיים שב אל עירו ה"ה לאח"מ יש לו כפרה במיתת הכהן ומוליכין העצמו' לעירו אם רוצים וכן מסתבר. ורוצח שנגמר דינו לגלות ומת מוליכין ג"כ עצמותיו לע"מ וקבורים שם עד מות כה"ג וילפי' כ"ז מקראי ומבואר בר"מ פ"ז. ע' בסנהדרין דף פ"ז ע"ב גבי זקן ממרא בד"נ במאי פליגי בפלוגת' דרבי ורבנן דתני' רבי אומר ונתת נפש כו' ממון וכו' ופירש"י גבי נתכוין להרוג את זה והרג את זה וכו' ואי תפסו יורשי' דהרוג ממונא דהורג וכו' לרבי מקודשת ולרבנן אינה מקודשת וכו' ועיין בס' ט"א בק"א בא"ש בחגיגה דהקשה לשיטת רש"י דבקי"ל בדר"מ מהני תפיסה אם כן אף דפטרו הרוצח מחמת קי"ל בדר"מ אם תפסו הו"ל ממון שלהם אף לרבנן ועיין בקצה"ח סי' ת"י שפלפל שם באריכו' בזה והי' אפשר בש"ס לומר דאיפלגו בפלוגת' דשני ברייתות כאן במכות דף י' דבריית' אחת סוברת וכן ר"ה וכן פוסק הר"מ דגוה"ד שהרג את הרוצח קודם שנכנס לע"מ פטור דולו אין משפט מות בגוה"ד הוא דכתי' ובריית' השני' סוברת דח"מ דולו וכו' מיירי ברוצח. ונ"ל דלפי מאי שפסקינן דולו וכו' בגוה"ד מיירי התורה דוק' ממיתה פטרה אותו אבל ממון משלם וכאן לא שייך ח"מ שוגגים וכו' דכאן אפילו במזיד פטור אם כן משלם ממון ליורשי הנהרג להסוברי' דשייך בב"ח ע' בקצה"ח שם להבריית' דסוברת דח"מ דולו וכו' ברוצח מדבר הכתוב אם כן פטור ושייך שפיר ג"כ נ"מ לענין קידושין כמו שפירש"י אך חדא נקט הי' יכול לו' בכה"ג ג"כ. על כל פנים לדינא לפי מה שפסקי' דפטור גוה"ד ממיתה על כל פנים לדברי הט"א מובא בקצה"ח שם חייב ממון אף בלא תפיסה דאין כאן ח"מ שוגגין דליכא מית' כלל אף במזיד ומתשלומין לא מצינו דפט' התור' ואין להאריך באתי רק להזכיר.