מנחת חינוך · סימן ת״י, ה׳

ועד מתי יושב הרוצח בע"מ עד מות כהן גדול ואז אח"מ כה"ג שב לעירו והרי הוא ככל אדם וההורגו אפילו גוה"ד נהרג עליו ואחד כה"ג המשוח בשמן המשח' כמו בבית ראשון עד יאשי' המלך ואחד המרובה בבגדים כמו שהי' בבית שני ואחד משוח שעבר כגון שאירע פסול בכה"ג ביוה"כ ושימש אחר תחתיו ואחר כך ראשון חוזר לעבודתו והשני נקרא משוח שעבר כל אלו מחזירי' את הרוצח במיתתן ורוצח שנגמר דינו לגלות ואח"כ מת כה"ג קוד' שגלה אינו גול' ואם עד שלא נגמר דינו מת כה"ג ואח"כ מינו כה"ג ואח"כ נגמר חוזר במיתתו של שני שנגמר דינו בפניו. ואבעי' לן בש"ס אם הי' ג' כהנים כנ"ל אם במיתת כולם הוא חוזר או אף במיתת אחד מהם ולא אפשיט' ופשיט' דאסור לצאת משם קודם מיתת כולם דס' כפר' [להחמיר] וגם ההורגו אם יצא במיתת א' מהם אינו נהרג דה"ל ס"נ. ועיין במנ"ל שהקשה על הר"מ דלא הביא זה ואם נגמ"ד בלא כה"ג אינו יוצא משם לעולם וכן ההורג כ"ג ולא היה שם כה"ג אחר וכן כה"ג ההורג דאין שם כה"ג אחר אינו יוצא משם לעולם וכל אלו הטעם דאין לו במי לצאת עיין בגמרא כאן ובפ' כה"ג בסנהדרין וביומא סוף פ' בא לו וג"כ תלוי בגמ"ד אם הרג כה"ג וקודם גמ"ד נתמנה כה"ג חוזר במיתתו של שני וכן כה"ג שהרג ונתמנה כה"ג אחר ונגמ"ד יוצא במיתתו של אחר אך כאן מיירי דהורג כה"ג ולא נתמנה אחר קודם גמ"ד ונגמר דינו בלא כה"ג וכן כה"ג שהרג ונגמר דינו בלא כה"ג אחר וכולהו מטעם הזה דהוי נגמ"ד בלא כה"ג ע' בגמרא ופשוט ע' בתוס' סנהדרין דף י"ח ע"ב בד"ה אינו וכו' כתבו להדי' כן והוא פשוט. וע"ש שכתבו הא דאינו יוצא בכהן אחר כגון משוח שעבר בדליכא ועיין בס' פר"ד דרוש י"א שכ' דההורג כה"ג אינו יוצא משם משום דחטא במכפר גופא אינו דין שיתכפר לו דאין קטיגור וכו' כ' זה בשם המפורשים. וא"י כוונתו דשוה כה"ג עם כל אנשים דעיקר הטעם כיון דלא הי' כה"ג בשעת גמ"ד ואם היה כה"ג יוצא כמו שאר ב"א. ודברי המפרשים צ"ע גדול דבאמת אין חילוק בין אדם אחר ובין כה"ג כולם יוצאים אם הי' גמ"ד בפני כה"ג ועיין בתוס' יומא שם שכתבו בתירוץ דכה"ג עיקר וכו' ודבריהם צ"ע ולא עיינתי ובעזה"י עוד חזון למועד. וע"ש במכות מבואר דאי אמרינן במיתת כולם חוזר אי לא היה כה"ג אינו חוזר במיתת משוח שעבר. ובאמת צ"ע דאפשר דוקא אם ישנם כולם בשעת גמ"ד צריך דוקא כולם אבל אם אחד ליכא אין סברא דלא יחזור כיון דלא היה כולם דלפי"ז דור שאין בו משוח שעבר ומשוח בשמן כגון בב"ש לא יחזור הרוצח ואפשר כה"ג עיקר ולא עיינתי ובעזה"י במהדו"ב אברר זה היטיב בעזרת הגומר עלי. וגם דברי הש"ס בסנהדרין דף י"ח אינם מובנים לי דאמרינן דסד"א דכה"ג לא יגלה כלל כיון דתנן כהן גדול שהרג אינו יוצא משם ולית לי' תקנתא בחזרה אימא לא ליגלי קמ"ל ובאמת כה"ג אם מינו כה"ג ונגמ"ד לפני כה"ג חוזר ושוה לאדם אחר ואם נגמ"ד בלא כה"ג אינו חוזר ובכה"ג חוזר ה"נ בכה"ג דמיירי שלא מינו כמ"ש התוס' שם אבל אם מינו כה"ג חוזר וגם חוזר בשאר כגון במשוח שעבר רק בדליכא כמ"ש התוס' אם כן שוה לכ"א וצ"ע כעת. ויש עוד מקלט מיוחד לכהנים ומבואר כאן בר"מ פ"ה דכהן שהרג בשוגג והוא על גגו של מזבח ועבוד' בידו והרגו גוה"ד נהרג ע"י כמו בתוך ע"מ כך הוא גזה"כ ודוקא בגגו של מזבח ועבודה בידו וכהן אבל זר או בשעה שאין עבודה בידו או שאינו על גגו של מזבח אינו נקלט ומבואר בר"מ דאין מניחין אותו שם וגולין אותו לעיר מקלט. ופשוט דלאחר שהשלים עבודתו הו"ל כיוצא מעיר מקלט בשוגג כי לא יוכל לעבוד יומם ולילה וכל ההורגו נהרג עליו אך צריך לילך אל ע"מ כמו כל יוצא מעיר מקלט דצריך לחזור ואם לא גמר עבודתו במזיד והניח עבודתו באמצע (חוץ מה שאסור להניח עבודתו ואין כאן מקומו) הו"ל כיוצא מזיד מע"מ וכל ההורגו אינו נהרג עליו וכן אם גמר ולא הלך לע"מ במזיד בודאי הותר דמו. הכלל דעבוד' דינו כע"מ ונר' ג"כ אם נגמר דינו לע"מ וברח ועבד ומת כה"ג אין גולין אותו עוד כי כמו שיצא מע"מ במיתת כה"ג ה"נ לאחר עבוד' חוזר לביתו כי הוא כאלו הי' בתוך ע"מ ומת כה"ג ה"נ. אך זה אין חידוש כי כל הנגמ"ד ומת כה"ג אינו גולה כלל אפילו כל אדם כמ"ש לעיל. אך אני מסופק דאם יגלה לע"מ קודם שדנו אותו כמו שמבואר לעיל בתחילה מקדימין וכו' וכתבתי לעיל דאף קודם גמ"ד נהרג עליו בע"מ כי נקלט אף קודם גמ"ד אם מת הכה"ג קודם שנידון אפשר ג"כ דיוצא משם לביתו דנתכפר אף שלא נגמ"ד או אפשר בלא נגמר אינו מתכפר במיתת הכהן וגומרין דינו או שלא בכה"ג או בכה"ג וצריך לחזור לע"מ וצ"ע. ואם נא' דאף קודם גמ"ד נתכפר במיתת הכהן אם כן אם ברח לעבוד' קודם גמ"ד ומת כה"ג יוצא ג"כ כי העבודה דינה כע"מ לכל דבריו כנ"ב. ונר' פשוט דכהן ועבוד' בידו דנקלט היינו בגוונא שאין עבודתו מחוללת אפילו אם אסור לעבוד כגון פ"ר ק"ב ומומין שאינם שוים עיין בר"מ פ"ט מה' ב"מ אבל בגוונא דעבודתו מחוללת כמו שחשב שם הר"מ בודאי אינו נקלט. ונר' דחלל לשיטת הר"מ פ"ו מהל' ב"מ דאינו מחלל עבודתו אפילו בידוע שהוא חלל נר' ג"כ דנקלט כיון דאינו מחלל עבוד' ה"ל לענין זה כהן אף שהוא כזר לכל דבריו כנ"ל. ולכל השיטות אם הרגו ואח"כ נודע שהוא חלל כיון דעבודתו כשירה לד"ה נהרג ההורגו וז"פ. ומביא הרהמ"ח בשם הר"מ דוקא מי שנתחייב גלות מן הדין אבל מי שפחד מן המלך שלא יהרגנו בהורא' שעה וברח למזבח אפילו זר ניצול כן מבואר בר"מ פ"ד. והכסף משנה תמה דבש"ס מבוא' דיואב טעה דהוא זר והוא הי' חייב רק בדין המלכו' אם כן לא טעה וגם איך הרגו שלמה וצ"ע וע"ש שכת' דוקא בהוראת שעה מפני שהרג הדין כך דינצל בכ"מ אבל מורד במלכות אינו ניצול במזבח ע"ש. ונר' דה"ה לכל הנהרגין בהוראת שעה על עבירה שיהיה חוץ משפ"ד אינו ניצול במזבח ואפשר אפילו על גגו וכהן ועבוד' בידו אינו ניצול וצ"ע. ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל על אדמתן וסנהדרין של ע"א יושבים במקומם וכו' שוה לגמרי לד"נ כמו שדיני נפשות אם אין הב"ד יושבים במקומם אין דנין ד"נ ה"נ דיני גלות. ועיין בר"מ פי"א מה' סנהדרין דחשיב החילוקים בין ד"מ לד"נ וכ' דח"ג הן כד"נ אם כן לכל הדברים ח"ג שוים לד"נ. ונרא' דגר תושב שהרג גר תושב דג"כ גולה כמ"ש לעיל וד"נ של גר תושב נוהג תמיד אם כן ה"ה גלות. אך באמת אין גר תושב נוהג רק בזמן היובל אך מכל מקום נ"מ בזמן היובל אף אם לא הי' ב"ד הגדול במקומם שלא היו דנין דיני נפשות מכל מקום ג"ת דינו בענין זה כבן נח דנהרג עפ"י דיין אחד וע"א כמבואר בר"מ בהלכו' מלכים אם כן גולה ג"כ בד"ז אפילו ע"פ ע"א ודיין אחד כמו מזיד וא"צ ב"ד הגדול במקומו וז"פ. ונראה דלכל הדברים שוה ד"ג לד"נ ואין דנין כה"ג בד"נ אלא בב"ד הגדול היינו של ע"א עיין בר"מ כמה דינים בדיני נפשות ה"ה בד"ג כ"נ: