מנחת חינוך · סימן ת׳, ד׳

(ע' בהשמטות) ואין הבכור או יורשיו יורשים בראוי ודוקא במוחזק יורש פ"ש אבל בירושה שנפל לו אחר מיתת אביו ממורישיו של אביו או אפילו מלוה של אביו הו"ל ראוי ואין הבכור נוטל פ"ש. עיין בר"מ ובש"ע דין ראוי ובפרטי הדינים צריך חיבור מיוחד על כל מצוה. ועיין בש"ע מבואר ובר"מ מהש"ס בב"מ דף קכ"ד דאם שחט אחד בהמה והוא ממכירי כהונה שהיה רגיל ליתן לכהן זה ונשחטה הבהמה בחיי הכהן ומת הכהן נוטל הבכור של הכהן פ"ש דהוי מוחזק דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמי ע"כ נוטל הבכור פ"ש בהמתנות זרוע ולחיים וקיבה כיון דאסור לחזור בו ע"ש בתוס'. והנה בש"ס נקט זרוע ולחיים וקיבה ע"ש בתוס' ד"ה וקסבר כו' שמחלקים דוקא בזולו"ק דהם ניכרים איתא להא ברייתא דמתנות שלא הורמו כמאן דהורמו דמיין אבל בתרומות ומעשרות לאו כמאן דהורמו דמיין אם כן בתו"מ אף במכירי כהונה ולוי' לא שקל הבכור פ"ש אם לא נפרשו בחיי אביהם ועי' בר"מ פ"ה מה"א הלכה ו' דפוסק שם אף בתו"מ מתנות שלא הורמו כמאן דהורמו דמיין אם כן צ"ע על הר"מ דהו"ל לכתוב כל מת"כ במכירי כהונה נוטל הבכור פ"ש ועכשיו יש לטעות בדבריו דוקא במתנות הניכרים ובאמת לדעתו בתו"מ אף שאינו ניכר הדין כך אך ד"ז דמתנות שלא הורמו הוא אריכות גדול אין כאן מקומו ובאתי רק לעורר. ודברי התוס' בד"ה וקסבר כו' ג"כ תמוהים כמו שנכתב על הגליון ועיין בס' שעה"מ בהלכות אישות שתמה ע"ד התוס' ועי"ש פלפול ארוך ובאתי רק להזכיר ולעורר. ועיין בר"מ פ"ג מהל' מע"ש בכ"מ שם. ובברייתא מבואר מוקדשין הבכור נוטל בהם פ"ש ומקשינן הא לאו דידי' נינהו ומתרץ בקדשים קלים וכריה"ג דסובר ק"ק ממון בעלים והר"מ השמיט זה כאן נראה דסובר דלא כריוה"ג. ועיין בר"מ פ"י מהל' מעילה הלכה ח' במנ"ל שנאחז בסבך בדברי רבינו דכ"פ נר' דפוסק כריה"ג ובכ"מ נראה דאינו סובר כריה"ג ע"ש ומובא כ"פ בח"ז אך מכאן מוכח גם כן דאינו פוסק כריה"ג דאינו מביא זה והדברים ארוכים ואין כאן מקומו. ועיין בקצה"ח שחקר כמו דמכירי כהונה חשוב מוחזק כיון דאסור לחזור בו אף שעדיין לא זכה הכהן אם כן ה"ה בנשבע ליתן חפץ לחבירו אף דלא קנה המקבל מכל מקום כיון דהנותן אסור לחזור בו ה"ל מוחזק ואם מת המקבל נוטל הבכור פ"ש וע"ש ובס' נתהמש"פ שמחלק דשם אין לבעה"ב רק טובת הנאה וכו' אבל כאן דצריך המקבל קנין אין זה מוחזק ע"ש ומכל מקום אני לך. ומבואר בש"מ דיש לבכור קודם חלוקה ויכול למכור חלקו. וגם אם בקצת נכסים חלק שוה בשוה עם היורשים ויתר חלק בכור' ע' בש"מ ועיין בס' קצה"ח שפלפל באריכות ודעתו דאפילו בחיי אביו אם הבכור אמר איני רוצה בחלק בכורה דבריו קיימים ולא הוי כפשוט שא"י לסלק עצמו מירושת אביו בחיי אביו ע"ש ועיין בס' נתהמש"פ ומכל מקום אני לך. והנה דעת הרהמ"ח כאן גבי פשוטים אם מעביר נחלה בלשון שאינו מועיל כגון בני פלו' לא יירש וכו' דלא אהני מעשיו כמבואר מכל מקום עובר בעשה אם אמר כן ועבר אהורמנא דמלכא ומהר"מ לא משמע כן כמ"ש הרהמ"ח. והנה ד"ז דריב"ב דיכול לרבות לאחד מהיורשים או אפילו שיירש כל הנכסים בל' פ"ב יירש וכו' כמ"ש לעיל דוקא נגד הפשוטים אבל אם יש בכור ואמר על אחד מהפשוטים יירש הכל או ריבה לו באופן שעי"ז נתמעט חלק בכורה אין בדבריו כלום דא"י בשום אופן למעט חלק הבכורה דכתיב לא יוכל לבכר וכו' כ"ה בש"ס ובר"מ ובש"ע ובדברי הרהמ"ח והוא הלכה פסוקה.