מנחת חינוך · סימן ת׳, ה׳

והנה דעת הרמב"ן בספר המצות דהמעביר נחלה מבכור אף דלא אהני מעשיו דע"כ יירש פ"ש מכל מקום עובר האב בל"ת דלא יוכל וכו' וג"כ בעשה כי את הבכור וכו' הכלל עובר בלאו ועשה אף על פי דלא אהני מעשיו וגם מ"ע על האב אם אין הבכור ידוע להודיע שהוא הבכור ואם לא הודיע ביטל מ"ע ועיין בקצה"ח מה שפלפל בזה. והר"מ אינו חושב זאת כי הוא סבירא ליה דהוא דין נחלות ואינו עובר רק התורה כתבה דא"י להעביר ע' בהרמב"ן והרהמ"ח מביאו בקיצור. והרמב"ן בפי' התורה כתב כי הלאו הזה דלא יוכל וכן הדין הזה דאם ריבה לאחד מן היורשים במקום בכור דל"מ מעשיו זה דוקא דהבכור חי אבל אם הבכור מת בחיי אביו ונשארו בנים דהם יורשים חלק בכורה מכל מקום אם האב העביר חלק בכורה מאחד אינו עובר בלאו וגם אהני מעשיו אם אמר על אחד מיורשיו שיירש אותו כמו שלא במקום בכור דלשון לא יוכל וכו' על פני לא מצינו רק בחייו כמו ע"פ תרח וכו' על פני אהרן וכו' דוקא בחיי הבכור ולא לאח"מ ודבר זה חידוש וגדולי כל הראשונים והאחרונים וש"ע לא הביאו דבריו. ועיין בקצה"ח כאן שהשיג על המהרי"ט מכח דברי רמב"ן הללו ואין השגה כי עיין באורו"ת בקונטרס ת"כ דאין לטעון קים לי על הדעה שאינו בש"ע ובהגהת רמ"א ה"נ כיון דלא הביאו זה בש"ע נראה דאין דעתם כן ואין היורשי' יכולים לטעון כלל ודברי הרמב"ן הם בפ' כי תצא על הפ' לא יוכל וכו'. ובאמת יש תמוה על הרמב"ן שדבר זה מחלוקת במדרש רבה פ' במדבר בפ' ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם ר"י אמר בחייו רחב"א אמר במותו ע"ד דר"י דאמר בחייו נאמר כאן על פני ונאמר להלן על פני תרח אביו וכו' ע"ד דרחב"א דאמר במותו שנא' ויקם אברהם מעל פני מתו עכ"ל. והנה הוא מחלוקת אמוראים וצ"ע. ודרך אגב יש להעיר במה דאיתא שם ע"ד דר"י נטמא אהרן שימש אלעזר נטמא אלעזר שימש איתמר כו' וע"כ מיירי ביוה"כ אחר שלא הי' יכול ליטהר וקשה הא קי"ל שאם נטמא כה"ג ושימש אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לכה"ג משום איבה ולא לכה"ד אם כן לא נשאר רק כהן אחד והוא תימה וצ"ל דאב ובנו לא שייך איבה ונ"מ לדינא גם בזה"ז וק"ל. ע' בנזיר דף ל' ובר"מ פ"ח מה' נזיר גבי האיש מגלח על נזירות [האב] דאם הניח הרבה בנים כולם מגלחי' דירושה גמירי לן וכן הבכור נוטל פ"ש ע"ש נראה ג"כ כיון דירושה גמירי אם כן אם עשה אחד מן הבני' יורשים כריוב"ב או ריבה לאחד שלא במקום בכור דבריו קיימים וזה בעצמו מגלח כי הוא היורש או ריבה לו מגלח כפי חלקו יותר כיון דירושה גמירי לן הו"ל ככל דין יורש כנ"ב. אך לפי מ"ש לעיל בשם נתהמש"פ דכל דבר שאינו במכירה ונתינה לא שייך דין דריוב"ב אם כן ה"נ לא שייך מכירה ונתינה ואינו יכול לרבות לאחד ע' לעיל וע"ש לעיל במצות נזירות מה דהקשיתי בזה על הגמ' כאן יכיר וכו' וא"צ לכפול. ספק בכור אינו נוטל פ"ש וזה אין חידוש דמספק א"י ליטול מהיורשים רק אפילו בכור שנתערב בפשוט אם לא הוכר מעולם אף דאחד בודאי בכור ל"מ הרשאה זל"ז דגזה"כ בכה"ג אין בכור נוטל דצריך בכור ודאי אבל הוכרו ובסוף נתערבו כותבים הרשאה זל"ז וגובים חלק בכורה ממ"נ כן מבואר בש"ס ובר"מ ובש"ע. עי' בס' נתהמש"פ שכ' אף דל"מ מחילה להאחים חלק בכורה בחיי האב דלא כבעל קצוה"ח מכל מקום להאב מהני אם מוחלו כגון אם האב מרבה לאחד באופן דגרע מהפשוטים מועיל כריב"ב אך מחמת שהוא בכור ל"מ ואם הוא מוחל בפי' בחיי האב הוי מחילה ורשאי אביו להרבות לאחר ומעשיו קיימים ע"ש באריכות והוא בסי' רע"ח. מה שכתבתי לעיל לדעת בעל הנתיבות ל"מ גבי נזיר שיעשה יורש כריב"ב באמת משכחת לה דעשאו יורש והי' המעות ברשותו אח"ז קיבל עליו נזירות והקדיש המעות לקרבנות אם כן כיון דירושה גמירי והוא היורש או כולו או יותר מחלקו נוטל זה על חלקו לתגלחת כמה שהוא יורש. וע' לעיל במצוה ק"ע בפ' משפטים שפלפלתי שם דעבד עברי העובד את הבן אם הבכור יש לו שני חלקי' בהעבד ע"ש באריכות וא"צ לכפול. ומ"ש שם דאפשר דזה אינו בירושה רק עובד הבן מגזה"כ והא ראי' דאין עובד שום יורש ע"ש אפשר ג"כ אם אמר על בן בין הבנים שיירש את הכל ונעש' הוא יורש מכל מקום זה לא תלוי ביורש אם כן עובד כל הבנים אף דעשה יורש לאחד כי לא שייך אצלו ביום הנחילו כי זה לא הוי נחלה רק גזה"כ דעובד הבן אם כן עובד כל הבנים אף דאחד יורש וצ"ע ובאתי רק לעורר. ודין נאמנות דאב על הבכור ועל שאר יורשים מבואר בר"מ כאן פ"ד ובש"ע סי רע"ז ורע"ט ע"ש באריכות. ומ"ש הרהמ"ח הדינים דנכסי לך וכו' הוא בר"מ פי"ב מה' זכי' ומתנ' ובחוה"מ סי' רמ"ח ומ"ש הרהמ"ח דאם הי' ראוי ליורשו אין לשני כלום דירושה אין לה הפסק עי' בר"מ ובש"ע דוקא בש"מ אבל הבריא שאמר נכסי לך ואחריך וכו' אף ע"פ שהראשון ראוי ליורשו שייך להשני אחר הראשון כיון דל"ש בבריא ל' ירושה רק מתנה ומתנה יש לה הפסק. וד"ז דירושה אין לה הפסק ואין לשני וכו' מבואר בש"ע דאפילו גם השני ראוי ליורשו כיון דהראשון הוא יורש אין לה הפסק ע' בס' נתיהמש"פ שמביא בשם מהרי"ט דגבי ש"מ אם אמר נכסי לך אף דיש בכור דל"מ משום ירושה רק משום מתנה כמ"ש לעיל מכל מקום אין דינו כבריא ואמרי' דירוש' אין לה הפסק ע"ש. ועיין בר"מ ובש"ע דאם אמר בפי' לא משום ירושה וכ' רק במתנה והפסיקו השני קונה מה ששייר הראשון וכו' ועיין בס' הנ"ל שמביא בשם מהרי"ט דוקא בבן בין הבנים מהני זה אבל אם הוא בן יחיד ורק הוא היורש ל"מ מה שאומר לא משום ירושה וכו' ואמרי' אין לה הפסק וע"ש שהשיג עליו ומכל מקום אני לך. ומ"ש הרהמ"ח דירושה אין לה הפסק אפילו אמר מהיום וכו' בסי' רמ"ח סעיף ז' מביא הרמ"א ב' דיעות בזה ודעת הרמב"ן דבכה"ג ירושה יש לה הפסק והרמ"א הכריע כדיעה הראשונה והרהמ"ח סובר כדיעה השני'. ובאין הראשון ראוי ליורשו החילוק שבין אחריך ובין אחריך מעכשיו ואחריך לי כל החלוקי דינים ע"ש בסי' רמ"ח ואין להאריך בפרטי דינים ונוהגת מצוה זו בזו"נ ובכ"מ ובכל זמן וכו':