ומבואר בהרהמ"ח ובר"מ ובש"ע סי' רפ"א דאינו יכול לעקור הירושה בלשון לא יירש פלו' בני או בתי דהוא יורש ע"פ התורה וא"י לומר נגד התורה וכן א"י לומר בתי תירשני במקום בן או אח במקום בת או אחר במקום יורש כיון דלאו יורש הוא ע"פ התורה א"י לעשותו יורש אך ביורש בין היורשי' כגון בן בין הבנים אם אמר על אחד פלוני בני יירש הכל או פ"ב כך וריבה לו ופלוני בני כך ומיעט לו זה גזה"כ מפסוק והי' ביום הנחילו כו' דהתורה נתנה רשות לעשו' אחד מיורשיו יורש הכל או להרבות דאינו עוקר כיון דלא [אמר] בלשון אל יוריש פלוני רק פלוני יורש והוא יורש באמת יכול להוריש לו כולו או להרבות והוא מהש"ס ומבואר בראשונים ובש"ע. ומבעיא לן בש"ס אם בבריא ג"כ ד"ז דריוב"ב או דוקא בש"מ דאז שייך הכ' ביום הנחילו ולא בבריא דאינו יום הנחלה. ועיין בטור דמביא דיעות דיש סוברים אפילו בבריא ויש סוברים דבבריא כיון דהוא אבעי' דלא איפשטא בחזקת היורשים קאי וכן פוסק הר"מ ובש"ע ועיין בלחם משנה שהקשה על הר"מ אמאי לא כ' הר"מ דמהני תפיסה כדרכו בתיקו. וע"ש מה שתי'. וכ"ז אם הוא בלשון ירושה דכך גזה"כ ובלשון מתנה יש דינים אחרים ואין כאן מקומו. ועיין בקצה"ח כאן שכ' דאם הנחיל א' מן היורשים כריוב"ב דאמר פלוני בני יירש הכל או יקח הרבה ואח"ז חזר בו בלשון לא יירש הכל או לא יירש המותר א"י לחזור כיון שגזה"כ הוא דיכול לעשות יורש אם כן כיון שעשאו יורש ה"ל יורש דאוריית' וביורש דאורייתא א"י לעקור ירושתו בלשון לא יירש ה"נ רק אם אומר אח"כ על בן אחר פלוני יירש הריבוי או שהנחיל לאחד ואח"ז אמר שיירש הב' דבל"ז יכול לעקור מיורש דאורייתא כאן נמי מועיל בלשון המועיל אבל בל' שאינו מועיל ביורש דאוריי' ג"כ אינו מועיל אם חזר בו ודפח"ח. ועיין בנתהמש"פ שהשיג עליו ויש לדחות השגותיו ואין כאן מקומו לבוא באריכות. ועיין בס' נתהמש"פ שכ' הא דיכול להנחילו כולו למי שראוי ליורשו מכל מקום אם עשאו יורש שאמר פ"ב יירש הכל אין לו דין יורש ואינו יורש רק הנכסים שיש לו בשעת עשייתו ליורש אבל נכסים שנפלו לאביו אח"כ אינו יורש רק שייך לכל היורשים כיון דליתא במכירה או במתנה מן התורה מחמת דבר שלב"ל וכן מלוה ע"פ דליתא בקנין מן התורה או מלוה בשטר למאן דסובר מ"ש דרבנן הכלל כל דא"י להקנות מן התורה אין יכול לעשותו יורש רק מטעם מתנת ש"מ מדרבנן אבל דין דריב"ב דיורש מן התורה אינו אלא בדבר שיכול להקנות מן התורה בשעה שעשאו יורש ע"ש שמביא ראיות לזה ומכל מקום אני לך.
מנחת חינוך · סימן ת׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
