מנחת חינוך · סימן ת׳, א׳

שנצטוינו בדיני נחלות כלומר כו'. דינים הללו מבוארים בר"מ בהל' נחלות ובחוה"מ הלכות נחלות באר היטב ומה שמבואר בש"ע אין דרכי להאריך ומכל מקום אכתוב קצת בקיצור בס"ד. איש כי ימות מוריש כל אשר לו לבניו הזכרים לא לנקבות ואם אין לו זכרים רק בני זכרי' אפילו נקבות כיון דבאי' מכח זכרים יורשים הם ואין לבנותיו כלום ואם אין לו בנים כלל יורשים הבנות וכל הדורות שלהם קודמים לאחי המת. לא הניח בנים ולא בנות אם האב בחיים יורש האב ואם אין האב בחיים יורשים האחים ולא האחיות ובניהם של האחים עד סוף הדורות כו' הכלל בכל הירושות הזכרים הם היורשים רק אם אין זכרים יורשים הנקבות עבר"מ ובש"ע. ונחלה ממשמשת והולכת עד אאע"ה וא"צ להאריך בזה. ומשפחת האם אין קרויה משפחה ואחי' מן האם אין יורשים זא"ז והאם אינה יורשת את בניה רק משפחת האב והר"מ והרהמ"ח כתבו דד"ז דאין האם יורשת הוא מפי הקבלה ועיין בלח"מ. וכל הקרובים אפילו בעבירה כגון בן ממזר מח"כ או אחים ממזרים יורשים ככשירי' חוץ מבנו שבא מן השפחה ונכרית אינו יורש דהולד הולך אחרי' ואינו בנו כלל כידוע ומבואר כ"פ בש"ס ופוסקים כאן. ואם לא הניח שום יורש רק טומטום או אנדרוגינוס יורשים הם דזרעו הם עי' ברשב"ם במשנה דף ק"מ ע"ב בב"ב ואם הניח בן וטומטום או אנדרוגינוס עיין בר"מ פ"ה כאן שפוסק דהבן יורש הכל דהוא ודאי והם ספק ואין לספק במקום הודאי כלום. ואם הניח בת וטומטום או אנדרוגינוס יורשים בשוה הבת מחצה והטומטום והאנדרוגינוס מחצה דעל מחצה השנית שמא הם זכרים הם רק ספק והרב בעל הטורים בסי' ר"פ חולק וסובר דבן וטומטום או אנדרוגינוס אין להם כלום במקום הבן כדעת הר"מ אך בת וטומטום נוטל הטומטום ג' חלקים דאפילו אם הוא בת נוטל מחצה ועל מחצה השני' הוא ספק שמא זכר ומגיע לו או הוא נקבה ומגיע לבת דכבר נטל חלקו וה"ל ממון המוטל בספק וחולקין. ובת ואנדרוגינוס נוטל כ"א מחצה דסובר דאנדרוגינוס לא הוי ספק רק ברי' בפ"ע. ועיין בב"י שם שהקשה ע"ז אם הוא ברי' בפ"ע כיון דאינו יורש במקום הבן לא יירש ג"כ במקום הבת ועיין בר"מ מ"ש וצ"ע. ובש"ע סי' י"ח הובאו דעות הללו ולענין מזונות הבנות אין כאן מקומו. וצ"ע אמאי אינו מביא בש"ע דעת התוס' והרא"ש דסוברים דאנדרוגינוס ודאי זכר הוא ולשיטתם יורש בשוה עם הבן ובמקום בת יורש הכל ודעה זו מובא בש"ע אהע"ז סי' מ"ד ובהלכות יבום וחליצה ובכ"מ. ולדעת הראב"ד בהלכות שופר דס"ל דאנדרוגינוס הוי חצי זכר וח"נ ומובא כ"פ בח"ז נראה לדעתו במקום בנות יורש הכל כי על כל פנים הוא בן ודאי ומ"ל כולו או פלגא וכן במקום בן נוטל חצי כבן ואין סברא דהבן הגמור יטול שני חלקים דאין חילוק כיון דהוא בן על כל פנים מ"ל כולו כו' כ"נ ומכל מקום צ"ע. וכן מי שיש לו בן מח"ש וחב"ח דהדין דהוא ח"ע וחב"ח ומצד חלק הב"ח הוא בנו ומצד השפחות אינו בנו כאשר הבאתי כ"פ בח"ז נראה ג"כ במקום הבנות יורש הכל ובמקום בנים נוטל כבן לא פחות דמ"ל כולו כו' ומכל מקום צ"ע וכבר הבאתי ד"ז בח"ז לענין כמה ענינים. וח"ע וחב"ח שיש לו בן מישראלית כבר בארנו כ"פ דהוא ספק אם הבן מתייחס אחריו אם כן הוי ספק יורש ואין לו כלום במקום יורש ודאי. וגם אינו יורש את אביו הגוי מן התורה ולא את אביו הגר אם הי' הורתו שלא בקדושה אף דלידתו בקדוש' עי' בר"מ ובחוה"מ סי' רפ"ג ועכו"ם יורש את העכו"ם אביו ד"ת וז"ל הר"מ כאן פ"ו הלכ' ט' העכו"ם יורש את אביו ד"ת אבל שאר ירושותיהם מניחים אותם לפי מנהגם עכ"ל. וכתב הרב המגיד וכתב רבינו ששאר כו' והוא מפני שלא מצינו סדר נחלות אלא לישראל בלבד עכ"ל. מבואר בדבריו דרק ירושת האב הוא אצל עכו"ם מן התורה אבל כל שאר ירושות כגון אב את הבן או אחים וכדומה אינם יורשים כלל מה"ת. ואיני מבין סיום דברי הר"מ דשאר ירושות מניחים אותם כמנהגם לאיזה צורך כ' זה דה"ל לכתוב דרק זה הוא מן התורה ונ"מ דיורש ואסור לגזול ממנו אבל אם אין לו בן דאין לו יורש מן התורה ה"ל נכסיו הפקר כנכסי הגר ותקנת' דרבנן לא שייך אצל הגוי ועי' בסי' רפ"ג בסמ"ע ס"ק ו' על כל פנים האמת כ"ה דחוץ לירושת האב כיון דאין שום יורש מן התורה ה"ל כנכסי הגר כנ"ב. וז"פ ג"כ דירושת אביו דהוא מן התורה לאו דוקא בן אלא אפילו בת במקום בן יורשת בשוה כי זה דבן לבדו יורש ולא בת במקום בן זה הוא מסדר נחלות שבתורה נאמרה זאת לישראל שנא' ואל ב"י כו' ובן אין לו כו' הא אצל עכו"ם לא שייך וברא וברתא יורשים בשוה. וכפי העולה על זכרוני מבואר ד"ז בתוס' וכעת לא ידעתי מקומו אבל הדברים ברורים כמ"ש. ומבואר להדי' ברש"י ביבמות דף ס"ב דבת כבן ובכור כפשוט כו' אבל ירושה נוהג כו' מבואר להדיא כן. ובעבד בודאי לא שייך ירושה כלל אפילו אם יש לו נכסים באופן שאין לרבו רשות בהם מכל מקום אינו מנחיל אפילו לבנו כי אין להם חייס כלל ואין הבן מתיחס אחריהם כלל ועיין בפ' הבא על יבמתו גבי נולדו לו בנים כו' ובנזיר דף ס"א ע"ב גבי והתנחלתם כו'. (עיין בהשמטות). ואפילו בן שעה אחת הוא בר ירושה כגון קטן שמתה אמו לאחר שנולד והוא חי יורש את אמו ואח"כ במת מנחיל לאחיו מן האב ודעת הר"מ אפילו אם לא כלו לו חדשיו הוא יורש להנחיל למשפחתו מן האב. והרב המגיד נתקשה בדברי הר"מ ועיין באחרוני' ועיין בס' קצה"ח סי' רע"ו מה שפלפל בזה. ועובר אינו בר ירושה להנחיל ליורשיו מן האב ועיין בסמ"ע שהביא בשם התוס' מחמת דהעובר מיית ברישא אבל אם נהרגה אמו או נעקר הולד אמו מיית' ברישא אם כן בכה"ג גם העובר נוחל להנחיל כו' ובש"ע לא חילק כלל ועיין בספר נתהמש"פ ודברים הללו צריכים אריכות גדול ובאתי רק לעורר. והכל איתא בירושה כל מה שנשאר אחריו כל נכסיו וחובות הכל יורשי' היורשים ומבואר בש"ע סי' רע"ו דאין היורשים יורשים דבר שאין בו ממש או טוה"נ שאינו ממון. ועיין בש"ך שכ' היינו אם הוא ת"י אחרים אין היורשי' יכולים להוציא מידם אבל אם הוא בידם היורשים יורשים טוה"נ. והשל"ה כתב אפילו הוא ת"י היורשים אין יורשים כלל ע"כ מי שיש בידו מעשר יחלק בחיים דאל"ה יזכו היורשים בטוה"נ שלא כדין ועי' בקצה"ח שמביא ראיה לדעת השל"ה ועיין בס' נתהמש"פ שדעתו כדעת הש"ך וצריך ג"כ אריכות גדול לברר זה ואין כאן מקומו. ויש עוד ירושה דהבעל יורש את אשתו הנשואה והוא קודם לכל היורשי' ודעת הר"מ כאן דירושת הבעל היא רק מדרבנן והוא מחלוקת בש"ס ודעת הראב"ד דירושת הבעל מן התורה והדברים ארוכים. וגם אין הבעל יורש בראוי ע' באע"ז סי' צ' ופרטי הדינים צריך חיבור מיוחד על כל מצוה. ועוד יש יורש היבם שיבם אשת אח הוא לבדו יורש נכסי אחיו המת אפילו במקום אב ויש הרבה דינים ע' בהלכות יבום וחליצה. ושומרת יבם שמתה איזה נכסים יורשים משפחת אביו ואיזה נכסים יורשים יורשי הבעל עי' בר"מ פכ"ב מהלכות אישות ובטוש"ע אהע"ז והדברים ארוכים ע"ש.