מנחת חינוך · סימן מ׳, א׳

שלא נבנה וכו'. דיני מצוה זו מבוארים בר"מ פ"א מה' בית הבחירה והכבש של המזבח גם כן בכלל לאו זה וכ"כ הרהמ"ח בסוף המצוה ונראה מדברי הר"מ דוקא אם בנה האבן שנגע בה ברזל לוקין על הלאו כי התורה הזהירה ע"ז לא תבנה וכו' דהיינו דאסור לבנות אבל מזבח בנוי שנגע בה ברזל נהי דאותו האבן נפסל כמבואר שם וכאן מכל מקום אינו עובר בלאו כי הנפת ברזל אין איסור אלא שפוסל והאיסור הוא שלא יבנה אותו למזבח אבל אם לא בנה אין לוקין וע"ש במ"ל. ואיני מבין הא מביא שם הדין דצריך שלא יהי' שום פגם במזבח שנא' אבנים שלמות תבנה וכ"ה בע"ז דנ"ב ע"ב נתברינהו אבנים שלימות וכו'. והנה פסוק זה דאבנים שלמות הוא בפ' כי תבא אצל מזבח בהר עיבל וצ"ל דילפינן מזבח דורות משם אם כן נהי דכאן כתיב לא תבנה אבל שם כתיב ובנית מזבח לא תניף עליהם ברזל אם כן נראה דהלאו הוא ג"כ הנפת הברזל ונילף ג"כ למזבח דורות דחוץ הלאו של לא תבנה ואפילו בבנוי מכל מקום אסור להניף ועובר בלאו דלא תניף אך בודאי כך מבואר במכילתא ואינו בידי. וקצ"ע בע"ז דאמרינן ננסרינהו לא תניף עליהם ברזל ואמאי אינו מביא מפסוק זה המוקדם וזה במזבח דורות לא תבנה אתהן גזית וכו'. והנה התוס' בכ"מ מפלפלים מהיכן לקחו אבנים למזבח שיהיו שלמים בלי שום פגימה ואי שהחליקן בברזל הא נפסל ועיין תוס' סוכה מ"ט ד"ה שכל המזבח בסה"ד כתבו דיש לחלק בין קודם שהוקדשו האבנים למזבח דעודן חולין לאחר שהוקדשו אבל א"צ ע"ש וסברתם דהלאו הוא דוקא לאחר שהוקדשו ונפסלי' אבל קודם הקדש לא נפסלו כלל ומותרים לעשות בהן למזבח והמ"ל כאן בהט"ו מביא סברא זו בשם הב"ש ודחאו ובאמת הוא סברת תוס' סוכה. ואין לדחות ס' התוס' בלי ראי' אך תוס' שם מסיימים דא"צ לחילוק זה דהיו מביאים אבנים מן הים אך מכל מקום אף שכתבו דא"צ לחלק מכל מקום אפשר דהסברא בעצמה אמת. אמנם תמי' לי' על סברא זו מש"ס מפורש בע"ז והובא בתוס' שם דמלכי חשמונאי' גנזו אבני המזבח ששיקצום מלכי יון ופריך הא אין אדם אוסר דשא"ש ואר"פ קרא וכו' ובאו בה פריצים וחיללוה וע"ש ברש"י כיון דנכנסו הגוים נעשו כלים של המקדש חולין וקנו הגוים מהפקירא והי' שלהם ואסרו ומדאורייתא אסורים אפילו להדיוט ע"ש בדיבורי רש"י ואמרינן שם דאמרי כו' היכי נעביד נתברינהו היינו שהגוי ישבר אותם ויבטל הא אבנים שלמות כו' נינסרינהו פירש"י במקום הפגימות שיהי' חלקים הא ל"ת עליהם ברזל לכך גנזום ומקשינן ולשקלינהו לנפשי' ומשני לאו אורח ארעא אם כן כיון דמפורש שם דאבנים של המזבח יצאו לחולין ביד הגוים וא"כ היו יכולים החשמונאים להחליקם בברזל ואח"ז להקדיש אותם ולבנותם למזבח שהרי הי' חולין גמורין. וא"ל כיון שהי' פ"א קודש זה אין סברא כלל כיון דעתה הם חולין אע"כ דהאיסור של לאו זה אפילו נגע בהם ברזל קודם שהוקדשו ע"ש וד' התוס' תמוהים ומפורש שם דאין חילוק כלל בין קודם שהוקדש או לאחר שהוקדש. ומדי עמדי בזה אכתוב עוד מה שק"ל הנה בר"מ פ"א שם מביא דכלים הנעשים מתחלתן להדיוט אין משתמשין לגבוה וקורות שחצבן לבהכ"נ אין בונין אותם בהר הבית ועאו"ח סי' קמ"ז מבואר שם דכלים שנשתמשו להדיוט אסורים לגבוה והוא מש"ס דזבחים ומנחות מה מזבח שלא נשתמש בה הדיוט אף עצים ועיין מגן אברהם שכתב אף דבר"מ כאן מבואר דאף דנעשו לשם הדיוט ולא נשתמש אסור לגבוה בה"מ שאני.