מנחת חינוך · סימן ל״ט, ח׳

הנה להר"מ דלוקין על לאו זה צריכים להתרות בשעת גמר עשייתו כי אז הוא נגמר ועובר וקודם הגמר אינו צורה רק בשעת הגמר ופשוט ואם שני ב"א גמרו הצורה אפשר אפילו אם יכול כ"א דבשבת פטור עפ"י מה' שבת בר"מ אך כאן כתיב לא תעשון בלשון רבים הו"ל כמו לא תקיפו דשניהם במשמע כיון דהוא בלשון רבים ה"נ. אך אם א' יכול והשני א"י דהוא פטור מטעם מסייע אין בו ממש ה"נ פטור וצ"ע ועיין בש"ע לענין הציורים ואם חסר אבר ובתוס' יומא ואין להאריך במה שהאריכו הם. וכבר הבאתי כ"פ דאפשר אם רגיל בכך ה"ל רשע לכהת"כ עתב"ש סי' ב' ופר"ח ושיטת הר"מ מר"ב הובא בר"ן באריכות דגם בשהייה עוברים בלאו בצורת אדם וצורות מדור העליון הר"ם ורה"פ לא ס"ל כן ואין כאן מקומו. וע' רש"י חומש לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו כתב אם עושה הכרובים במקדש של כסף הרי הם לפני כאלהי כסף ועוד בא להזהיר אם עושה ד' כרובים הרי הם כאלהי זהב לא תעשו לכם אם עושה כרובים בב"כ ובתי מדרשות הוא אומר ל"ת לכם וכעת לא ראיתי בר"ם שיביא דינים אלו ויש לפלפל בזה אך דבריו הם ממכילתא ואינה ת"י כעת: