מנחת חינוך · סימן ד׳, ו׳

והנה מבואר במשנה דראוהו ב"ד ונחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה ה"ז מעובר וכ"ה בר"מ וע"ש בר"מ דעל יותר ממהלך לילה ויום אין הולכין העדים שאין עדותן מועלת שכבר נתעבר החודש יע"ש בלחם משנה דאף בחול אין הולכין והא לא קשיא למה לא ילכו גם ביום ל"א כדי לקבוע עפ"י עדותן דנ"ל ברור דל"ש מצוה זו לקדש עפ"י ראיית העדים רק אם רוצי' לקדש יום זה שראו העדים הירח המכוון לחשבון בב"ד ורק אם רוצי' לקדש יום ל' עפ"י החשבון מצוה לקבל העדים לשמוע מפיהם שראו הירח בליל למ"ד או אם רוצי' הב"ד לקדש יום ל"א עפ"י החשבון או לאיזה צורך לקצת שיטות מצוה על הב"ד לשמוע מפי עדי' שראו הלבנה ביום ל"א דאותם העדי' מכווני' לדעת הב"ד אבל אם הבית דין רוצי' לקדש יום ל"א ויהיה המצוה עליהם לשמוע עדים שראו הלבנה ביום ל' דסותרי' דעת הב"ד אין סברא כלל שיהיה זה מצוה לקדש עפ"י הראיה כיון שראו הלבנה רק המצוה לקדש ביום שרוצי' לקדש עפ"י העדי' שראו ביום זה אבל לא שיהיה מצוה עליהם לקדש היום עפ"י ראיית העדים יום אתמול ל"מ לשיטת הר"מ פ"ג דמקדשין למפרע אם כן יקדשו יום למ"ד ויבואר לקמן בעזה"י אלא אפילו החולקים על הר"מ מכל מקום אין סברא כלל שיהיה מצוה לקדש יום זה על עדותן שראו ביום אחר ע"כ כולם מודי' דיותר ממהלך לילה ויום א"צ לילך כיון דהם ראו ביום ל' והב"ד יקדשו יום ל"א אין מצוה לקדש על הראיה הזאת.