מנחת חינוך · סימן ד׳, ה׳

והנה לפמ"ש דקידוש עה"ר ולומר מקודש אין תלוי זב"ז אפילו אם אצ"ל מקודש מכל מקום מצוה על הב"ד לקבל עדות החודש ולקבוע ע"פ ולא בחשבון לחוד קשה לי מ"ט ביום ל' אף שעפ"י חשבון הי' נראית הלבנה מכל מקום ממתינין על העדים כי מצוה לקדש על ראיית העדים שיאמרו ולא בחשבון לחוד ואם לא באו עדים ביום שלשים או שידוע לב"ד שא"א לראות ביום שלשים החודש הוא מעובר תיכף בליל ל"א כמבואר בר"מ פ"ג דעושין סעודת העיבור ביום ל"א קודם עלות השמש וע' סנהדרין פ' בן סורר ואי"ה יבואר לקמן וכ"נ מדברי הר"מ בפרקים אלו כ"פ ומדוע לא ימתינו ג"כ על העדים ולקבל עדות שראו ביום ל"א כדי שיקדשו הב"ד על הראיה נהי דאין נ"מ דביום ל"א הוא תמיד ר"ח אף אם אינם באים כמבואר בר"מ פ"א ה"ג מכל מקום אמאי לא ימתינו לכתחלה על העדים כדי לקבוע החודש עה"ר ועיין רמב"ן שם דגם לקדש עה"ר הוא מצוה ואינה מעכבת ועיקר תלוי בחשבון והסכמת ב"ד ולזה צריך מומחין ע"כ אנו סומכין על הילל ב"ב של ר"י הנשיא שחישב אז להסכים על החדשים עד ביאת משיח ב"ב וע' פ"י בסוגיא בר"ה דאדר הסמוך וכו' כתב כ"פ דהיא מצוה בעלמא להמתין על העדים אבל אם הב"ד רוצים מקדשי' לפי חשבונם אף ביום ל' על כל פנים לכתחלה מצוה איכא להמתין על העדים וא"כ אמאי לא ימתינו ביום ל"א כדי לקיים המצוה לקבוע ע"י עדים ועוד הדבר מפורש להדיא בש"ס דף כ' דגם ביום ל"א מצוה לקדש עפ"י הראיה דמבואר שם אר"נ אף אנן נמי תנינא על שני חדשים מחללין את השבת וכו' בשלמא אי אמרינן לעולם חסר מחללין מפני שמצוה לקדש עה"ר אא"א זימנין מלא וכו' נעברי' האידנא ונקדשי' למחר. ומתרץ כגון דאיקלע יום ל"א להיות בשבת דמצוה לקדש עה"ר ופירש"י דאם לא יבאו העדים היום יקדשו הב"ד בל"ז יום ל"א כי אין חודש יותר ע"ז ע"כ מחללין את השבת כדי שהב"ד יקדשו ע"י העדים מבואר להדיא דגם ביום ל"א מצוה לקדש עפ"י עדים ונהי דאיתותב שם דהמשנה לאו משום מצוה לקדש עה"ר היינו מטעם אחר ואין מחללין שבת מפני כך אבל דין זה הוא דין אמת דגם ביום ל"א מצוה לקדש עפ"י עדים ובסנהדרין גבי עיבור ובר"מ מבואר כ"פ דתיכף בלילה הוי מעובר: