מנחת חינוך · סימן ד׳, ז׳

ועוי"ל יותר דאף להמתין ביום ל"א על עדים דלמא יבאו עדי' שראו הלבנה ביום ל"א והוא מכוון לדעתם שרצונם לקדש יום זה מכל מקום אם עפ"י החשבון היה נראה הירח ביום למ"ד ל"מ אם יש עדי' ג"כ שראו ביום ל' אך שבאו ביום ל"א ויש עדי' ג"כ שבאו ואומרים שראו יום ל"א אין סברא שיהי' מצוה לקבל עדותן שראו ביום ל"א כיון דבאמת נראה הלבנה ביום ל' והם שראו ביום ל"א אינן בגדר עדות כלל אלא אפילו אם אין כאן שום עדות מיום למ"ד רק אם היה החשבון של הב"ד שתראה ביום למ"ד אין סברא שיהיה מצוה על הב"ד אפילו ביום ל"א לקדש על עדותן כי מצד הסברא דעיקר העדות שמצות התורה לשמוע מפיהם ג"כ היינו אם מכווני' לחשבון דרואי' ביום הראוי להיות, אבל מה שרואין אח"ז אין סברא כלל שיהיה מצוה לקדש ע"פ. ע"כ לא קשה מכל הנ"ל כיון דבאמת נראה הלבנה ביום ל' אין מצוה להמתין כלל ביום ל"א על עדי' שיעידו שראו ביום ל"א כיון שבאמת היתה ראויה לראות בזמנה אך אם ע"פ החשבון לא היה נראה הלבנה רק ביום ל"א אז מן הראוי שיהא מצוה ג"כ להמתין על עדים שראו ביום ל"א כדין ולקדש ע"פ. ובר"מ אינו מבואר כלל דין זה וצריך טעם. וכ"נ מפרש"י כ' ד"ה הכא כגון דאיקלע יום ל"א בשבת ול"נ החודש אתמול אלא היום דא"נ לא ילכו יקדשו הב"ד היום ע"כ מצוה שילכו כדי לקדש ע"פ הראי' ע"ש בשינוי לשון קצת נראה מרש"י שהאריך בלשונו ולא נראה אתמול אלא היום היינו כמ"ש דוקא אם לא נראה אלא היום ביום ל"א מצוה לקדש עה"ר אבל אם נראה אתמול אין מצוה לקדש עה"ר ביום ל"א. וחוץ לזה נראה ברור מצד הסברא וכמ"ש אך ברש"י שם ד"ה אמאי מחללינן כתב וז"ל ליתקנו ב"ד שימתינו עד יום ל"א שלא לחלל את השבת וילכו ויעידו למחר ויקדשו עפ"י ע"ש ודבר זה שפרש"י שילכו ויעידו למחר ל"ל לרש"י כיון דעיקר הקושיא דא"א זימנין מלא מכדי בב"ד תליא מלתא כדפירש"י שם דאתם וכו' אם כן ליתקנו שלא ילכו בשבת וממילא יהי' החודש מעובר ביום א' וזה עיקר הקושיא אבל הליכתם שמה א"צ כי ביום ל"א למה לי הליכתם דבלא הליכתם הי' ר"ח ביום ל"א דהיינו ביום א' אע"כ כיון דמצוה לקדש עה"ר צריכין לילך למחר ג"כ אף שיעידו שראו ביום ל' דבאמת ראו ביום ל' מכל מקום מצוה להם לילך לקדש ע"י ראייתם ביום ל' את יום ל"א כי החודש עושים מעובר כמבואר שם מכל מקום דעת הר"מ באמת שא"צ לילך אפילו בחול וגם מצד הסברא הדברים ברורים וכמ"ש בעזרה"י.