מנחת חינוך · סימן ד׳, מ״ה

ויש דברים שאין מעברין עליהם את השנה אבל עושים אותם סעד לשנה שצריכה עיבור מפני התקופה או האביב ופה"א כגון מפני הגדיים והטלאים שעדיין לא נולדו או מפני הגוזלים וכו' א"מ אבל עושין אותן סעד לשנה כיצד אומרי' שנה זו צריכה עיבור מפני התקופה או מפני האביב ופה"א. ועוד שהגדיים קטנים והגוזלות רכים עכ"ל הר"מ מבואר דדברים הללו אין מצטרפין כלל רק אם יש סי' התקופה דמעברין על אותו סי' לבדו או אביב ופה"א דמעברין ודברים הללו עוד מייפים טעם העיבור אבל באביב לחוד או פה"א לחוד א"מ אף דיש ג"כ דברים אלו מכל מקום אין מצטרפין אבל רש"י סנהדרין י"א ע"א ד"ה אבל כ' להדיא אם השנה צריכה להתעבר מפני א' מהדברים שמעברין עליהם וכו' ואמרינן לקמן על שתים מהם מעברין ועל א' מהם א"מ הללו גדיים וטלאים נעשים סעד ומצטרפי' לא' מהם ומעברין מבואר דאף לא' מהן מצטרפים סימנים הנ"ל וכ"נ מדה"ת ד"ה מפני הדרכי' ע"ש. ועיין בס' ת"ח שעמד בזה וכתב דלשון סעד ל"מ כן ומביא דברי הר"מ דמבואר להדיא דאין דברי' אלו מצטרפין כלל וכ"נ מרש"י ותוס' ר"ה כ"א ע"ב דהוא רק ליפות הטעם וע"ש שכתב דמה שמבואר אח"כ דר' ינאי וכו' מהודעין אנחנו דאמרי רככין וכו' וזימנא דאביבא לא מטי וכו' נראה דסי' אחד סגי בצירוף דברי' הללו וע"ש שכתב דאביב לחוד וזימנא דאביב לחוד זימנא דאביב היינו תקופת ניסן נמשך עד שיתסר בניסן דעל סי' זה לבד מעברין אבל במקום שצריך שני סימנים אין הדברים הללו מצטרפין כלל ע"ש.