מנחת חינוך · סימן ד׳, מ״ד

ואין מעברין את השנה מפני השלג עיין ר"מ וא"מ את השנה מפני הטומא' אם הי' רוב הציבור טמאים וכו' אלא יעשו ק"פ בטומאה ואם עיברו מפני הטומא' מעוברת וע' סנהדרין מבואר שם דתליא אם טומאה הותרה בציבור או דחוי' והר"מ פ"ד מה' ב"מ פ' טומאה דחוי' מכל מקום פסק דא"מ לכתחלה כי מכל מקום יכולין לעשות בטומאה רק אם עיברוה מעוברת מה"ט אבל למ"ד טומאה הותרה אפילו בדיעבד אינה מעוברת אף דלכאורה מבואר שם בש"ס דלמ"ד טומא' דחוי' מעברין לכתחלה מכל מקום לפי המסקנא נוכל לומר דאף דדחוי' עכ"ז אין מעברין לכתחלה ע' שו"ת שאג"א סי' ל"ח וער"מ פ"ד מהלכות ב"מ כ' דלא נדחה אלא טומאת מת בלבד. וער"מ פ"ז מהק"פ ולחם משנה שם אם כן אם היו טמאין בטומאה אחרת שלא בט"מ ודאי מעברין אף לכתחלה דא"י לעשות הפסח וברש"י בסנהדרין במעשה דחזקי' פי' דהי' מחמת טומאה ע"ז אם כן שם מבואר הפלוגתא אי ט"ה או דחויה צ"ל דרש"י סובר דל"ד ט"מ אלא ה"ה כל טומאת מגע שוה לט"מ רק טומאת זבים והדומה דהוי טומאה היוצאת מהגוף ל"ש דחי' או הותרה ועלח"מ שם. אך דברי המפרש כאן בפרקין ד"ה ולא וכו' כתב שיתכן שלא יכלו לטהר עד הפסח בלא העיבור כגון שהיו מחוסרי כפורים ואין מצוי להם קרבנות והוא תמוה דא"כ אמאי א"מ לכתחלה דהר"מ כ' דיוכלו לעשות בטומאה. ובאמת מח"כ א"י לעשות בטומאה דטומאת של זב וחבירו מח"כ אין נדחים בציבור ומצאתי בשער המלך ה' ב"מ תמה על המפ' בזה.