ובמש"ל בשם המהרש"א דחזקי' ביקש רחמים ע"ע שעיבר ביום ל' אחר הקידוש שבדיעבד אינו מעובר וצ"ל אף דהגמ' מקשה על הא דעיבר ניסן וכו' וכי לית לי' לחזקי' זה ניסן וכו' אלא שטעה בדשמואל דהי' ביום ל' של אדר וא"כ כיון דהי' לאחר קידוש וכי ל"ל זה ניסן וכו' וצ"ל דבזה טעה כיון דהיה ביום ל' אף דהי' אחר הקידוש אבל לאחר יום ל' דנכנס ניסן בזה אין סברא להגמ' דטעה. אך ד' המהרש"א תמוהים שרש"י ברכות י' ע"ב ד"ה ניסן פי' וסלקא דעתיה שעיבר אחר שקידש החודש ומסיק דהי' ביום ל' של אדר ופירש"י ואף על פי שלא נתקדש החודש דעדיין לא באו עדים ע"ש הרי מפורש להדיא דעיבר קודם קידוש ועכצ"ל דרש"י סובר ג"כ כהר"מ פ"ד מה' ב"מ דביקש רחמים על לכתחלה אף דבגמ' מתחלה ל"מ כן אך התוס' בר"ה דמקשים מהתם עכצ"ל דמיירי אחה"ק דבדיעבד אינה מעוברת כמש"ל.
מנחת חינוך · סימן ד׳, מ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.