מנחת חינוך · סימן ד׳, מ״א

אך באמת לק"מ כי ענין המועדים מסרה תוה"ק לב"ד אתם אפילו מזידים אם כן מה שהב"ד עושין אפילו שלא כדין כלל או שמעברין במקום שא"צ או שאינם מעברים במקום הצריך אין לך מועדים אלא אלו אם כן אין עוקרים כלל. הן אמת דאינו מבואר כאן פ"ד בר"מ לענין עיבור שנה דין זה דאתם אפילו שוגגים ואפילו מזידים רק בספ"ב מבואר לענין קה"ח וכן מבואר בר"ה גבי מעשה דר"ג ור"ע לענין קה"ח אם כן אפשר לענין עיבור שנה אינו נוהג דין זה דאתם. וראיתי בצל"ח ברכות ס"ג כ' ג"כ דין זה דאתם וכו' אינו אלא לענין קה"ח ולא לעיבור שנים דלא מצינו בגמרא ד"ז לענין ע"ש וגם בר"מ אינו מבואר אדרבא מצינו בגמ' דאם עיברוהו אינו מעוברת ע"ש ולפע"ד אינו (רק) [כך] חדא דאם ד"ז אינו בעיבור שנה היאך אמרי' דמעברין על כמה דברים והוא רק מדרבנן והיאך יכלו לעקור ד"ת בקו"ע כמש"ל. ועוד דמבואר ד"ז בברייתא בת"כ בסדר אמור פ"ט ה"ג לא היתה השנה צריכה לעבר ועיברו אנוסי' מנין שהוא מעוברת ת"ל אתם וכו' ובפרשה שלאחריה מבואר זה גם כן לענין קה"ח ואיך נוכל לחלוק על ברייתא מפורשת אף שאינו מפורש בש"ס דילן עיין ר"מ פי"ג מה' נדרים ה"א כתב הכסף משנה דבר תימה הוא לדחות ברייתא בספרי מפני שלא הוזכרה בש"ס דילן ומ"ש הצל"ח דמבואר בש"ס דילן דאם עיברוה אינה מעוברת ל"ק דאדרבא מסר הכתוב הדבר לב"ד אם כן חכמינו זכרונם לברכה יכלו לעשות כפי רצונם באיזה דברים אשר גזרו שלא תהי' מעוברת א"מ אף על פי שהב"ד מעברין מכל מקום עיקר הב"ד היינו ב"ד הגדול והם אמרו על כמה דברים לא תהי' מעוברת ובכ"ד תהא מעוברת ולא הוי עקירה כי תלוי הדבר בב"ד הגדול אם כן המועדים כתיקונם ואין לך מועדים אלא כמו שאחז"ל והם היו להם איזה סייג וגדר במה שאמרו בקצת דברים דאפילו בדיעבד לא תהי' מעוברת אבל מה שלא מצינו לחז"ל שיאמרו (רק דרך משל) שלא היתה השנה צריכה להתעבר כלל והם עיברוהו בודאי מה שעשו עשו כמבואר בת"כ אך היכא דחז"ל אמרו שא"מ כגון מפני הטומאה ע' בגמ' דלא רצו חכמינו זכרונם לברכה שיהיה מעובר מפני איזה טעם אף על פי שהב"ד עשו מכל מקום חכמינו זכרונם לברכה הם היו ב"ד הגדול ותלוי בידם ואם עושים המועדים על פיהם בכלל מה שאמרה תורה אתם וכו' כנלע"ד ברור ונכון. דאל"כ לא הי' כח ביד חכמינו זכרונם לברכה לתקן ולעקור מועדים ממקומ' בקוע"ש אלא מפני שאמרה תורה אתם תלוי הכל בב"ד הגדול ותחז"ל הם ב"ד הגדול הפוך בה וכו'.