מנחת חינוך · סימן ד׳, כ״ה

ונראה דבעינן כאן גם עדות שיהיו יכולים להזימם אף דבדיעבד אם קידשו ב"ד עפ"י המוזמים המעשה קיים היינו משום אתם ואפילו מוטעים ואפילו מזידים ואם קידשו בלא עדים כלל ג"כ מעשיהם קיים אבל כיון דמה"ת בעינן שיהי' עדות כשרה צריך ג"כ עדות שאי"ל. וע' ש"ך ח"מ סי' ל"ג הכריע דגם בד"מ צריך עשאי"ל ואפילו להפוסקים דבממון א"צ אבל כאן שוה לדיני קנסות דבעינן סמוכין ודו"ח וכ"ז מן התורה אם כן צריך בודאי עשאי"ל. אמנם י"ל דזה יהי' תלוי בשני תי' התוס' ריש מכות גבי ב"ג שהקשו הא הוי עשאאי"ל ותי' כיון דלוקין שפיר הוי י"ל אם כן גם כאן נהי דל"ש דין הזמה לעשות להם כאשר זמם כי הם רצו שיהיו היום ר"ח ומה יוכל לעשות להם מכל מקום לוקין ארבעים אם כן הו"ל י"ל. אך י"ל דל"ש כאן כלל דין זה דמלקות דילפינן לה במכות ב' ע"ב מן והצדיקו את הצדיק שהעדים הרשיעו את הצדיק והמזימין הצדיקו את הצדיק דמעיקרא וכו' והיה אם בין הכות הרשע וכאן ל"ש כלל שהעדים הרשיעו את הצדיק ואפשר לא נוכל ללמוד כלל מלקות דהוא גזירת הכתוב דוקא בהרשיעו את הצדיק וכאן אינם באים להרשיע כלל לשום ב"א ומלאו דלא תענה מבואר שם דאין לוקין דהוי לאו שאב"מ ע"ש. אך קשה לפ"ז איך משכחת לה עדות החודש כלל כי הוא עשאאי"ל וכללא כייל הש"ס דכל עדות שאאי"ל אינו עדות כלל משמע בכ"מ דצריך עדים וכאן לא משכחת כלל. ואפשר דמ"מ לוקין מ' אף דל"ש והצדיקו מכל מקום ילפינן דבכל דוכתא עדים זוממין לוקין מ' אם כן שפיר הוי עשאי"ל. אך לתירוץ הב' של תוס' היכא דל"ש לקיים כאשר זמם א"צ עשאי"ל אם כן כאן נמי כיון דל"ש לקיים כאשר זמם א"צ עשאי"ל כלל אם כן נ"מ כאן דבעינן דו"ח עיין ר"מ סי' פ"א וא' אמר על איזה דו"ח א"י דמבואר בסנהדרין דבחקירות אם אמר א' א"י עדותן בטלה והטעם דהוי עשאאי"ל אם כן כאן אם נתפוס תי' הא' של תוס' בעינן עשאי"ל ואם א' אומר על החקירות א"י עדותן בטלה ולתי' הב' של תוס' דא"צ עשאי"ל אם כן אף שא' אומר א"י עדותן קיימת רק במכחישין זא"ז. וא"צ להאריך ע' סנהדרין וח"מ סי' ל' ובנוב"י ק' סי' ע"ב לענין אחר ע"ש שמבואר כן וה"נ כאן ויבואר עוד נ"מ לקמן ב"ה: