מנחת חינוך · סימן ד׳, כ״ג

לפניהם וכו' קובעים ר"ח וכו'. ער"ם פ"ב ה"ב כ' ד"ת שאין מדקדקין בעדות החודש שאפילו קידשו את החודש ונמצאו העדים זוממין ה"ז מקודש וכו' והטעם דאתם אפילו מוטעים עיין בלחם משנה ובספ"ג הי"ט כתב אבל מאיימין על העדים וכו' וכן אם יבאו עדים להזים את העדים שראוהו בזמנו קודם שקדשוהו ב"ד הרי אלו מאיימין על המזימין עד שלא תתקיים הזמה ויתקדש החדש בזמנו וכו' והיינו דהמזימין באו להזים הראשונים קודם שאמרו ב"ד מקודש מכל מקום מאיימין עליהם כיון דעפ"י החשבון נראה בזמנו ואם לא יועיל האיום בודאי כיון שהעדים המזימין עומדים בעדותן נפסלו הראשונים והוי כאילו לא באו כלל עדים ואין מקדשין ביום ל' בלא עדים ובפ"ב שכתב שאפילו נמצאו זוממין ה"ז מקודש היינו אם נמצאו זוממין לאחר שאמרו הב"ד מקודש אז הוי מקודש דאתם ואפילו מוטעים. הכלל מה שהב"ד עשו בדיעבד עשו ובפ"ג מיירי שהוזמו קודם שאמרו הב"ד מקודש וכ"מ בדברי הר"מ אם באו להזים קודם שקידשוהו ב"ד וז"נ פשוט. ועי' לח"מ פ"ג ה"א בסה"ד הקשה ד' הר"מ אהדדי דבספ"ג כ' עד שלא תתקיים הזמה ויתקדש החודש בזמנו משמע דאם נתקיימ' הזמה הוי החודש מעובר והא בפ"ב כ' דאפילו נמצאו זוממין ה"ז מקודש ותי' דמה"ת ה"ז מקודש אלא שחז"ל תיקנו לסתור הקידוש ע"ש. וא"י מי דחקו לזה ודאי בדיעבד ה"ז מקודש ולא תיקנו חכמינו זכרונם לברכה כלל ובפ"ג מיירי קודם שקידשו הב"ד בודאי אין מקדשין אם נמצאו פסולין אבל אם לאחר שאמרו מקודש בודאי ה"ז מקודש דאתם אפילו מוטעים וכבר כ' דהב"ד מה שעשו עשו הן שקידשו או עיברו שלא כדין כי כן גזירת הכתוב כנלע"ד פשוט.