אך קשה על הר"מ דלפי דבריו בניסן ותשרי מקדשין למפרע אף על פי שלא הקריבו מוסף ר"ח ור"ה אלא ביום ל"א וכשמקלמ"פ יום ל' אם כן הי' ר"ח ביום ל' מכל מקום לא משגחינן מה שנתקלקלו בקרבנות וגם להר"מ קודם חצי חודש מקל"פ ונתקלקלו ביוה"כ גם שעשו יוה"כ י"א לחודש ולא עשו התענית והקרבנות ביוה"כ כלל מכל מקום אין משגיחין ע"ז כדי שיתקדש החודש בזמנו ובאמת משנה מפורשת להיפך ע' ר"ה דף ל"ב בראשונה היו מקבלין עדות החודש כל היום פ"א נשתהו העדים לבא ונתקלקלו הלוים בשיר ע"ש בסוגיא ולדעת הר"מ פ"ג דנתקלקלו ולא ידעו אם להקריב מוספים ע"ש ע"כ התקינו שלא יהיו מקבלין אלא עד המנחה אם כן עשו ר"ה ביום ל"א ולדעת הר"מ גם לאחר מנחה וגם ביום מחר ולאחר עשרה ימים היו מקדשין החודש ביום ל' אף על פי שנתקלקלו ובמשנה מבואר שהתקינו דלאחר אותו יום לא יהיו מקבלין עדות רק שיהי' ר"ח ביום ל"א וכ"פ הר"מ שם והיא קושיא עצומה. ואח"ז מצאתי בצל"ח על ביצה ד"ו הקשה קושיא זו וע"ש שכתב דווקא באותו יום שהוא שכיח שיבאו עדים ויהי' קלקול ע"כ התקינו שיהי' ביום ל"א ר"ח אבל שיבאו עדים רחוקים ל"ש ע"כ לא התקינו חכמינו זכרונם לברכה ונשאר הדבר על ד"ת שיקבלו עדות אף על פי שנתקלקלו ומכל מקום צ"ע ותמהני על המפרש והלחם משנה שלא הרגישו בזה וע"ש בצל"ח שהאריך.
מנחת חינוך · סימן ד׳, י״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
