מנחת חינוך · סימן ד׳, י״ח

וגם בראו ב"ד וכל ישראל אף דמצוה שיקדשו למפרע למחר מכל מקום יש נ"מ אי הוי אמרינן דהוי מקודש כיון דאפרסמא מילתא אפילו דבראו ב"ד וכל ישראל אצ"ל מקודש כלל דל"צ חיזוק אם כן הוי יום ל' ר"ח ואשמועינן תנא דמתניתין דל"ה מקודש עד שיקדשו וכ"ז שלא קידשו החודש מעובר ונ"מ דנהי דמצוה על הב"ד קודם חצי חודש לקדש למפרע אבל אם הב"ד הם מזידין ואינם מקדשין למפרע או אנוסים אם כן מונין המועדים מיום ל"א אבל אי אמרינן דהוי מקודש היו מונין המועדים מיום ראשון ע"כ משמיענו דעדיין כיון דל"ק הוי החודש דין מעובר ואם למחר עד חצי חודש עברו הב"ד ולא קידשו יום למ"ד או שנאנסו מחויבים אנחנו למנות המועדים מיום שני אם כן ל"ק כלל על הר"מ וזה נכון ואמת בעז"ה ולזה העירני בני יחי'. וכ"נ מלשון הר"מ שם בה"ח שסיים שאין הראי' קובעת אלא הב"ד שיאמרו מקודש הם שקובעין עכ"ל וזה משמיענו המשנה דס"ד דהראי' היא קובעת אם כן ר"ח ביום ל' אלא הב"ד וכיון שלא אמרו מקודש הוי מעובר ואם הב"ד ל"ק למפרע צריכין אנו למנות המועדים מיום השני כי כ"ז שאין ב"ד מקלמ"פ הוי מעובר כנלפע"ד ברור ב"ה.