מנחת חינוך · סימן ד׳, ט״ז

ולשיטת הר"מ דמקדשין למפרע ניחא נמי הא דאמרינן בר"ה דכ"א לוי איקלע לבבל בחד סר בתשרי אמר בסים תבשיל דבבלאי ביומא רבה דמערבא א"ל אסהיד א"ל לא שמעתי מפי ב"ד מקודש והנה המעשה היה דאצל ב"ב הם חשבו אלול חסר כי רוב שנים אין אלול מעובר ולוי בא ואמר כי בא"י עיברו הב"ד את החודש והוי היום יוה"כ ועיין בתוס' דהיה יוצא ביום ל' סמוך לחשיכה מהב"ד וכו' וידע שלא יקדשוהו אלא למחר מכל מקום כיון שלא שמע בב"ד מקודש לא רצה להעיד כמבואר דעל ניסן ותשרי אין השלוחין יוצאין עד שישמעו מפי ב"ד מקודש והקשו עוד והיאך הניחם לאכול ביוה"כ שהוא ודאי איסור כרת ותירצו דאתם אפילו שוגגים והנה תי' התוס' תמוה מאוד דזה דנאמר על הב"ד יש בידם לקבוע החודש באיזה יום שירצו יום ל' או ל"א אבל לאחר שקבעו הב"ד ודאי כל ישראל מוכרחים לעשות יום טוב עפ"י קביעותם וכי כל מדינה ומדינה ח"ו יעשו יום טוב כרצונם וברשב"א הטעים קצת הדבר וצ"ע וגם מה שאמר לוי לא שמעתי מפי ב"ד מקודש דבחודש מעובר אין אומרים הב"ד מקודש אף שכתבתי לעיל דמקודש לאו דוקא רק הסכמתם ג"כ נקרא קה"ח מכל מקום אם נוכל ליישב הלשון מה טוב ולדעת הר"מ ניחא מאוד דבאמת כיון דברוב שנים אין אלול מעובר בודאי עפ"י החשבון נראית הלבנה ביום ל' וכך מחשבין הב"ד בתחלת השנה וגם בני בבל ג"כ בודאי היו חושבים ולפי חשבונם הי' יכול הלבנה להתראות ביום ל' של אלול ג"כ עשאו יוה"כ כדין יום יו"ד ליום ל' של אלול אך לוי הי' יוצא ביום ל' משחשיכה מהב"ד ולא באו עדים כ"ה ע"כ היה משער בדעתו שהחודש יתעבר וכן היה בודאי דליל ל"א הי' יום טוב אך הוא לא שמע מפי ב"ד מקודש לא רצה להסהיד כי אפשר באו עדים ביום ל"א והעידו על יום ל' וא"כ החודש באמת חסר והי' אתמול יוה"כ דבני בבל כיון דע"פ החשבון היה נראה הלבנה ביום ל' א"ל לא שמעתי מפי ב"ד מקודש וכבר כתבתי דבכה"ג דב"ד קובעים ביום ל"א גם כן יקדשו כיון דלא שייך שכבר קידשוהו שמים אך דאין הב"ד מקדשים כדי שיוכלו לחזור מכל מקום בודאי אם הב"ד רוצים לא יקבלו כלל עדים כי הם רוצים להיות מעובר דוקא אף על פי שמהר"מ נראה דבניסן ותשרי צריכין לקדשו ואין מאיימין מכל מקום נראה דהיא מצוה וא"צ לאיים אבל מכל מקום אם רוצים שיהי' מעובר תלוי בידם ואם כן בכה"ג צ"ל מקודש ביום ל"א כדי שלא יוכלו לחזור ע"כ אמר ל"ש מקודש וי"ל שקידשו למפרע את יום ל' והי' אתמול יוה"כ ונראה בודאי גם לוי הי' מתענה אתמול מפני חשש זה ואפשר הי' מתענה היום ג"כ כי לפי שכלו הי' נראה דעיברו ב"ד אבל מכל מקום לא ידע בבירור ע"כ לא אסהיד וב"ה הד' נכונים. אח"ז ראיתי בטו"א הקשה ג"כ על תי' התוס' והאריך מאוד וכ' ד"ז דלהר"מ ניחא דמקלמ"פ והביא ג"כ בשם השאלתות מפורש דלא רצו שני תנאים להעיד דלמא אמלוכי ולא יקדשו למחר ושוי' חסר ע"ש דדעת הגאון ג"כ כד' הר"מ דמקלמ"פ אך שכ' שם דדעת הר"מ בהא דקידוש למפרע תמוה ולפמ"ש בעזה"י דברי הר"מ נכונים וברורים וכמה שיטות הש"ס שהבאתי אתיין בריווח ע"פ דבריו: