מנחת חינוך · סימן ד׳, ט״ו

אך בר"מ לא משמע כן חדא דה"ל לר"מ להשמיענו ד"ז ובפ"ג ה"ז כ' כשמעברין ב"ד החודש מפני שלא באו עדים כל יום ל' וכו' משכימין קודם עה"ש ועושין סעודת עיבור החודש וכו' ולשון מפני שלא באו עדים נראה דהחודש הי' נראה ביום ל' רק העדים לא באו אז עושין סעודת העיבור נראה דאין מקדשין וגם ספ"ג כתב כשהב"ד יושבים כל יום ל' וכו' והשכימו בבוקר וכו' והב"ד אין יושבים רק כשהלבנה נראה עפה"ח כמבואר פ"א מבואר דאף בכה"ג אין מקדשין דה"ל לר"מ לכתוב אם קידשו אלא מבואר דאין מקדשין בכ"ע ונלע"ד דלכך א"מ בכ"ע יום ל"א דאם ל"נ עפיה"ח א"מ שכבר קדשוהו שמים ובנראה ביום ל' ולא באו עדים כיון דלא קידשו יום ל"א עפי"ח ולא על פי עדים ואחר כך כשיבאו עדים יקיימו המצוה לקדש על פי הראי' כי יקדשו יום ל' עפ"י עדים המסכימים לחשבון ע"כ אם הב"ד יקדשו יום ל"א כיון דכתיב אשר תקראו וכו' דתלוי בהב"ד אפילו מזידים ומכ"ש דאם מעברין כדין בלא באו עדים והב"ד יאמרו גם כן מקודש ודאי אין סברא כלל אם יבאו עדים לחזור מהקידוש של ל"א ולחזור ולקדש יום ל' כיון דקדשו יום ל"א ע"כ א"מ אם כן אין עושין שום דבר ויכולים לחזור ולקדש ביום ל' אף על פי שעושין סעודה לעיבור מכל מקום אינו כמו הקידוש שאמרה תורה תקראו אותם שתלוי בהקריאה שלהם ע"כ אין מקדשין ואעפ"י שמבואר בר"מ דמאיימין על העדים מכל מקום אפשר דהעדים יעמדו בעדותן או בניסן ותשרי אין מאיימין ע"כ כשאין מקדשין הברירה יהיה ביד הב"ד אם ירצו יקדשו אז יום ל' ואם ירצו מכל מקום יהיה מעובר כמבואר בר"מ אבל אם יקדשו לא יוכלו לחזור בשום אופן ע"כ א"מ כי אין מצוה כלל (כי) במה שמקדשין עפה"ר כי הוא יום ל"א והלבנה נראית ביום ל' כמש"ל ע"כ מחזיקים הברירה בידם כדי שיוכלו לחזור ולקדש ובפרט בניסן ותשרי דמצוה לחזור מפני תיקון המועדות אבל אם יקדשו ודאי א"י לחזור ע"כ אין מקדשין אם כן א"מ יום ל"א בשום ענין כנלע"ד בעזה"י. ולפמ"ש נראה דאף לשיטת הר"מ מכל מקום בל"נ החודש יום ל' עפ"י החשבון אז יוצאים השלוחים תיכף משתחשך כי בודאי מחר ר"ח ועיין בבעה"מ ברי"ף: