מנחת חינוך · סימן ד׳, י״ד

והנה לשיטת הר"מ דמקדשין למפרע נראה לומר הא דפליגי תנאי במשנה בר"ה כ"ד ת"ק סובר בין שנראה בזמנו ובין שלא נראה בזמנו מקדשין אותו וראב"צ אומר אם ל"נ בזמנו אין מקדשין אותו והלכה כראב"צ והטעם של ראב"צ שכבר קדשוהו שמים ועבתוס' סנהדרין יו"ד ד"ה שכבר דהפירוש שכבר קידשוהו שמים דביום ל' ממתינין ב"ד שלמעלה על ב"ד שלמטה ואינם מקדשין בשמים דלמא הב"ד שלמטה יעברו החודש אבל ביום ל"א דא"א שלא יקדשו היום מקדשין ב"ד שלמעלה בשחר ע"ש אם כן לדעת הר"מ דוקא אם על פי החשבון לא נראה ביום שלשים וא"ל דאפילו בראוים לראות רק באופן שגלוי וידוע למעלה שלא ראו עדים הלבנה (אך צ"ע דהבחירה ניתן ודלמא יבאו עדים בבוקר והב"ד שלמטה יעשו כפי המסור להם) אם כן ודאי ב"ד לא יקדשו ביום ל' רק יעברו דאפילו יבואו עדים מכל מקום אם על פי החשבון אינו נראה מכחישים העדים עיין ר"מ פ"א אם כן שפיר א"צ ב"ד שלמטה לקדש יום ל"א דמה"ט היו מקדשין ביום ל"א בשחר אבל אם על פי החשבון נראה ביום שלשים אם כן אם יבאו עדים ביום ל"א או אח"ז ויעידו הב"ד מקדשין את יום ל' אם כן ודאי אין הב"ד שלמעלה מקדשין יום ל"א דלמא הב"ד שלמטה יקדשו יום שלשים אם כן אם אפילו ביום ל"א רוצים הב"ד לעבר כיון דלא באו עדים עדיין מכל מקום צריכים שיאמרו מקודש כי הב"ד שלמעלה לא קידשו כמו שאין הב"ד שלמעלה מקדשין ביום ל' דלמא יעברו הב"ד כן ה"נ אין מקדשין יום ל"א דלמא הב"ד דלמטה יקדשו יום ל' וכן אפ"ל הכוונה בלשון ראב"צ אל"נ בזמנו אין מקדשין שכבר וכו' היינו אם באמת לא נראה על פי החשבון אבל אם באמת נראה אך העדים לא באו ביום ל' ויום ל"א רוצים הב"ד לעשות מעובר צריכים לקדשו כי הב"ד שלמעלה ל"ק בשחר כמ"ש והדברים נראים נכונים.