ולשיטת הר"מ מיושב הפשט בגמרא דף כ' דמקשינן שם ממשנה זו דמחללין את השבת אא"ב לעולם חסר היינו דמחללין דמצוה לקדש עה"ר ואם לא יבאו יקדשו הב"ד שלא עפ"י ולא יקיימו המצוה לקדש עפ"י עדים אא"א זימנין מלא וזימנין חסר נעברי' האידנא ונקדשי' למחר וקשה היאך יעברו הא מצוה לקדש עה"ר וע"כ פירש"י דהעדים יבאו ביום א' ויעידו וכ"כ לעיל דזה אין סברא כלל דהעדים יעידו על יום ל' ויעשו ר"ח ביום ל"א ויהי' זה בכלל המצוה ע"כ נראה דהר"מ לא ניחא לי' כפירש"י וגם לשון הגמרא שפת יתר נעברי' האידנא ונקדשי' למחר הל"ל בקיצור נעברי' לירחא וגם הלשון נקדשי' כיון דבאמת אין מקדשין בל"א אף על פי שכ' לעיל דל"ד לאמר מקודש רק הסכמת הב"ד מכל מקום אם יש ליישב שיהי' בדקדוק מה טוב ולשיטת הר"מ ניחא מאוד דהגמרא הכי מקשה בשלמא א"א דתמיד חסר אם כן יקדשו היום בלא העדים ע"כ מחללין כדי לקדש עפ"י הראי' אא"א זימנין מלא וזימנין חסר ל"ל לחלל נעברי' האידנא היינו יום זה של שבת נעברי' ונקדשי' למחר היינו ביום מחר יקדשו את השבת לר"ח והעדים יבאו ביום מחר ויקדשו למפרע ויהי' המועד כתיקון ביום ל' וגם יקיימו מצות קידוש עה"ר כי העדים מעידים על יום ל' והם יקדשו את יום הל' ומתרץ דאיקלע וכו' והפשט לשיטת הר"מ מתוק מדבש.
מנחת חינוך · סימן ד׳, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.