מנחת חינוך · סימן ד׳, י״א

ואיני מבין מפני מה צריך רש"י לדחוק כדי ליפות הטעם כיון דבאמת הוא רק דרבנן והם אמרו והם אמרו והעמידו על ד"ת ואפשר היה קשה לרש"י קו' תוס' דיש טעם מרווח דלא העמידו ד' מחמת יום הערבה ע"כ פירש דטעם זה הוא סעד ויופי וברש"י לא משמע כן אבל הר"מ ס"ל כן ע"כ מחללין את השבת דאם יבאו עדים ביום א' ולא יחללו את השבת נהי דיהי' ר"ח ביום שבת מכל מקום אם יבאו בשבת ילכו השלוחין תיכף לצאת משתחשך אבל אם יבאו ביום מחר לא ילכו העדים עד יום מחר עד שישמעו מפי ב"ד מקודש דכן הדין בניסן ותשרי ע"כ מחללין את השבת ולשיטת הר"מ ל"ק קושית התוס' דבלאו הכי מחללין דיום ערבה מיקלע בא' דז"א לשיטת הר"ם אם לא יחללו שבת ויבאו ביום א' באמת יתקדש ר"ח ביום שבת ויהי' יום הערבה בחול וליכא קלקול בשופר דבלאו הכי אף דאין מחללין מכל מקום הב"ד עושין יום ל' ג"כ ר"ה כי שמא יבאו עדים קרובים בלא חילול שבת ע"כ עושים תמיד ר"ה ביום ל' ג"כ כמבואר במס' ר"ה וא"צ להאריך. ולשיטתו ל"ק נמי קושית התוס' למה החילול ממהר יציאת השלוחים ולמה לא יצאו תיכף משתחשך הא אין הב"ד יכולים לדחותו יותר ז"א להר"מ דהיאך יכולים לילך תיכף בליל ל"א דלמא יבאו מחר עדים שראוהו בזמנו אם כן יקדשו יום הל' או אפשר לא יבאו עדים ויהי' מעובר אם אינם יודעים מתי ר"ח אם ביום ל' או ביום ל"א ע"כ אם יתקנו חכמים שלא לחלל שבת אם כן אפשר למחר יבאו העדים ויהי' החודש ביום ל' ע"כ צריכין להמתין על הב"ד. ואל תקשה לך תמיד היאך הולכין שלוחין על חודש העיבור דלמא יבאו עדים אחר ג' או ה' ימים ויהי' מקודש למפרע זה לא שכיח כי ראיית הירח הוא סמוך לירושלים ולמקום הוועד עיין ר"מ ומ"פ ותמיד ל"ש כלל אפילו לבא ביום ל"א כמבואר במשנה פ"א נשתהו העדים לבא אבל מכל מקום היו באותו יום אבל אם אין מחללין את השבת בודאי יבאו העדים ביום א' היינו יום ל"א כי לא יוכלו להלוך ביום שבת ואם כן הב"ד יקדשו את היום למ"ד ע"כ אין הולכין השלוחין עד שישמעו מפי ב"ד. וזה שמבואר בש"ס מפי ב"ד מקודש לאו דוקא הלשון מקודש כי לדעת רש"י ביום ל"א ממילא אינו אומר הראב"ד מקודש אך זה נקרא הסכמת הב"ד כמש"ל.