מנחת חינוך · סימן ד׳, י׳

ולפע"ד ד"ז דמקדשין למפרע יצא לו מסוגית הש"ס דלשיטתו מיושב היטב הסוגיא בלי שום קושיא ע"ש בר"ה כ"א ב' במשנה על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן ועל תשרי שבהם שלוחין יוצאין לסוריא ובהן מתקנין את המועדות וכשהי' בית המקדש קיים מחללין אף על כולן מפני תקנות הקרבן עכ"ל המשנה ופירש"י ד"ה שבהם הלכך חשיבי ומה"ת מחללין על כולן אבל רבנן אסרו לפי שאין תיקון המועדות תלוי בהן ולא אכפת למלאן ולחסרן על פי עדים אך בשני חדשים אילו העמידו על ד"ת שכל המועדות תלויין בהם עכ"ל ובד"ה תקנת קרבן פי' של ר"ח שיקרב בזמנו ובגמרא על שני חדשים וכו' והתנן על ששה חדשים השלוחין יוצאין אמר אביי ה"ק על כולן שלוחין יוצאין בערב על ניסן ועל תשרי עד שישמעו מפי ב"ד מקודש תנ"ה וכו' ופירש"י הילכך על שאר חדשים אין חילול של עדים ממהר יציאת השלוחין וכשלא יבאו עדים היום ויתעבר החודש וכו' השלוחים יוצאים תיכף משתחשך אבל בניסן ותשרי אם העדים יחללו שבת ויתקדש החודש יצאו השלוחים תיכף בערב ואם לא יבאו ויתעבר החודש לא יצאו השלוחים עד מחר וכו' וא"ת וכו' כדי ליפות טעם החילול עיין היטב בסוגיא שם והנה לפי פשוטו דאם יחללו העדים את השבת יהי' ר"ח ביום שבת דהיינו ביום למ"ד ואם לא יחללו יהיה החודש ביום א' יום ל"א ויהי' החודש מעובר כפירש"י והתוס' קשה טובא א' למה בכל ר"ח אסרו רבנן לחלל את השבת כיון דהתורה התירה ומצוה איכא לקדש עפ"י הראי' כאשר דרשו כזה ראה וקדש ולמה אסרו חכמינו זכרונם לברכה במקום מצוה ולא מצינו בשום מקום שיהיו עוקרין ד"ת במקום מצוה אם לא משום סייג וגדר וכאן למה עקרו ולא הוי כמו מילה דהתורה התירה בשבת ול"ג חכמינו זכרונם לברכה נהי דגם במקום דהתירה התורה יכולין לאסור [עט"ז יו"ד סי' קי"ז וחו"מ סי' ג' וא"ח ה' ר"ה והד' עתיקין ואפילו אם נימא שלא כדבריו] מכל מקום במקום מצוה למה יאסרו כמו דלא אסרו הקרבנות ודומיהן ואי דמש"ה אסרו חכמינו זכרונם לברכה כיון דהמצוה תוכל להתקיים ביום א' דיבאו ביום א' ויתקדש החודש ביום א' זה אין סברא כלל דזה הוי מצוה שהחודש יהי' מעובר ומצוה שיקבלו העדות שיאמרו שראו ביום ל' סותר לעיבורם כמו שהארכתי לעיל דזה בודאי לא הוי קידוש על הראי' ע"ל ועוד אם מצאו איזה סייג מ"ט לא גזרו על ניסן ותשרי גם כן ואי מפני תיקון המועדות מה קלקול יש אם לא יחללו ויהי' החודש מעובר הלא בהב"ד הדבר תלוי אתם אפילו מזידים וכו' ומכ"ש משום סייג וגדר מותרים לכתחלה לעשות החודש חסר או מלא כי הקב"ה מסר להם ואין לך מועדים אלא אלו ומה קלקול שייך בזה וזה הוא קושית הגמרא עצמה ד"כ אי אמרת זימנין מלא וכו' נעברי' האידנא ונקדשי' למחר ולמה מחללין על ניסן ועל תשרי ואף דאמרינן שם מתיב ר"כ א"א זימנין מלא היינו דמחללינן וכו' מכל מקום קשה אדרבה דאכתי קושית הש"ס לא מתרצא דלמה מחללין נעברי' האידנא וכו' ועוד כשהי' בהמ"ק קיים מחללין על כולם מפני תקנת הקרבן מה קלקול יש אם יתעבר ויהי' ר"ח ביום א' ויקריבו ביום א' והנה לדעת רש"י כל התקנה הוא שיקריבו ביום ל' וגם המועדים יהיו מנוים מיום ל' וא"י למה יהי' עדיף יום ל' מיום ל"א כיון דהתורה מסרה לב"ד ואי משום מצוה לקדש עה"ר בשאר חדשים נמי וגם מבואר שם ד"כ דאמרינן משום תקנת קרבן ש"מ דלאו משום מצוה לקדש עה"ר ועוד קו' התוס' שם ד"ה על ניסן שהקשו ל"ל הטעם דמחללינן מפני השלוחין כדי למהר יציאתן ותפ"ל דע"כ צריכין לבא בשבת בחודש תשרי דאם לא יבאו ויהי' החודש מעובר היינו יום ל"א ביום א' בשבת אם כן איקלע יום ערבה בשבת ולא אד"ו ראש ע"כ צריכין לבא בשבת ע"ש עוד הקשו מ"ט אין השלוחין יוצאין על ניסן ועל תשרי עד שישמעו מפי ב"ד מקודש בשלמא היכי דנראה בעליל בליל למ"ד אף דהשלוחים יודעים דודאי יקדשו ב"ד מחר את החודש מכל מקום אינם יוצאין דלמא הב"ד ימלכו ויעברו את החודש ויהיו המועדים מקולקלים על ידם אבל היכא דלא קדשוהו ביום ל' למה לא יצאו תיכף במ"ש דהוא ל"א דהב"ד לא יכלו לדחות את החודש יותר וע"ש שתירצו בדוחק מזה יצא להר"ת שיטה זו דמקדשין למפרע ויהי' הסוגיא מיושב בריוח וס"ל דאם נראה הלבנה ביום ל' אם יש עדים אפילו אח"כ מקדשין יום ל' וזה הוי קידוש עפ"י ראי' דהב"ד מקדשין יום ל' כמו חשבונם וגם העדים מעידים כן אם כן שפיר דהתורה ציותה לחלל שבת בזמן המקדש דיש קרבן דאם לא יבאו ביום ל' בשבת לא יקריבו בשבת קרבן מוסף כי החודש מעובר ויקריבו ביום ל"א ובאמת העדים יבאו אחר כך ויעידו ויהי' למפרע ר"ח ביום ל' דהיינו בשבת ולא הקריבו קרבן מוסף כלל בר"ח וגם בזמן שאין בהמ"ק התורה התירה לחלל השבת דכן גזירת הכתוב אך חכמינו זכרונם לברכה בזמן המקדש לא היו גוזרין שלא יחללו את השבת דע"י הגזירה יתבטל קרבן מוסף אבל בזמן שאבהמ"ק ראו חכמינו זכרונם לברכה שאין שום סרך מצוה ונ"מ בחילול שבת ואי משום מצוה לקדש עפ"י ראי' דהיינו עפ"י עדים מכל מקום אם לא יחללו שבת העדים יבאו אחר כך ויהיו מעידין ויתקדש החודש ביום השבת דהיינו יום ל' ויעשו גם כן המצוה לקדש עפ"י הראי' כי הם יקדשו יום ל' כפי חשבונם וגם העדים מעידים כן אם כן אין שום מצוה בחילול שבת אסרו חכמים וזה בכל החדשים אבל בניסן ותשרי העמידו ד' על ד"ת שבהם השלוחים יוצאין כדי למהר הליכתן וסובר הר"מ דזה טעם נכון כיון דהוא גזירת חכמינו זכרונם לברכה ובמקום תיקון למהר השלוחין והיא תיקון המועדות לבני הגולה לא העמידו דבריהם.