מנחת חינוך · סימן ד׳, ט׳

שני ישראלים וכו'. ער"מ פ"ב שאם הב"ד ראו הלבנה בסוף יום כ"ט ועדיין הוא יום יכולים בעצמם לקדש בעוד יום ומקדשין להבא דהיינו ביום כ"ט מקדשין יום שלשים ואם הב"ד עצמם ראו ביום א"צ לקבל עדים דלא תהי' שמיעה גדולה מראי' ועיין בסוגיא שם וע"ע שם בר"מ דאין מקדשין החודש בלילה ואם ראו הב"ד או העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה ה"ז מעובר ולכתוב כל הדינים אין צורך עיין בר"מ בפירקין אך איזה הערות אכתוב. הנה דעת הר"מ סוף פ"ג דאם הב"ד ישבו כל יום למ"ד ולא באו עדים והשכימו בנשף ועיברו את החודש כמו שביאר שם ואחר ד' או ה' ימים ואפילו בסוף חודש באו עדים רחוקים והעידו שראו את החודש בזמנו היינו ליל ל' מאיימים עליהם ומטריפין אותם בשאלות וכו' ומשתדלין ב"ד שלא יקדשו את החודש וכו' ואם עמדו העדים בעדותן אחר האיום חוזרים ומקדשין ומונים מיום שלשים הואיל ונראה הירח בליל למ"ד ואם הוצרכו ב"ד להניחו מעובר מניחין וכו' שמעברין את החודש לצורך ויש חולקין דאין מניחין אותו מעובר וכו' יראה לי שאין מחלוקת חכמים אלא בשאר החדשים חוץ מניסן ותשרי או שבאו העדים בניסן ותשרי לאחר שעברו המועדים שכבר נעשה מה שנעשה אבל בניסן ותשרי אם באו העדים קודם חצי חודש אין מאיימין עליהם וחוזרין ומונים מיום שלשים שאין מאיימין על העדים שנראה בזמנו כדי לעברו אבל מאיימין על עדים שנתקלקלה עדותן וכו' מאיימין עליהם כדי שיתקיים עדותן ויתקדש החודש בזמנו וכן אם באו עדים אחרים להזים את העדים וכו' הרי אלו מאיימין עליהם שלא תתקיים הזמה ויתקדש החודש בזמנו ע"ש בלשונו הזהב ובלחם משנה מאין הוציא הר"מ דינים אלו.