מנחת חינוך · סימן שצ״ט, ב׳

והנה יש אריכות גדול בכל פרט ואכתוב בקיצור ובעזה"י אשנה פ"ז. לעיל הבאתי דמותר לערות מי המילוי מכלי אל כלי ומבואר בר"מ פ"ז ובר"מ פ"י מבואר להדיא דמערה מכלי אל כלי כו' אבל רש"י בחולין שם כתב בשם י"א דפסולים דהקידוש צריך להיות בכ"ר שנתמלאו מים חיים כו' חיותן בכלי ורש"י קלסי' וגם התוס' שם הסכימו לזה ע"ש וגם בפ' המגרש כתבו התוס' כן בפשיטות וגם בפסחי' אם כן רש"י ותוס' ס"ל דמערה מכלי אל כלי נפסלו המים. ועי' בר"ש פ"ט דפרה מביא דעת רש"י והשיג עליו דמותר לערות מכא"כ ע"ש ומכל מקום אני לך. ואח"כ שמילא את המים מקדש אותם והקידוש הוא שיתן אפר פרה על פני המים וצריך ליתן שיעור שיהי' נראה וניכר עפ"י המים ומערב הכל. וצריך שיהיה המים בכלי ואח"כ נותן את האפר עליו ואם נתן תחלה האפר ואח"כ נתן המים פסול וזה מבואר בסוטה דף ט"ז ובתמור' דף י"ב כרבנן ולא כר"ש ומבואר כאן בר"מ פ"ט ועי' ביומא דף מ"ג בתוס' ד"ה הכל שהשיגו על רש"י דפירש שם שנותן האפר תחיל' וע"ש בהגהות על הגליון וצריך לערב האפר ע"ש. והקידוש צריך להיות ג"כ בכלי ושלא בכלי פסול כמו המילוי וכשר בלילה והכל כשרים לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן והמקדש צריך שיתכוין ויתן האפר בידו על המים ואם נפל בעצמו פסול ע' הרב' דינים בר"מ כאן. ואסור ליטול שכר על הקידוש משום ראה כו' מה אני בחנם כו' ואם נטל שכר על הקידוש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה ופסול ואינו כלום. ועיין בקדושין סוף פ"ב הא דפסול הוא רק אסמכתא ע' בתוס' שם. ועי' בש"ע חוה"מ סי' ט' ול"ד דהוא רק מדרבנן גבי נוטל שכר להעיד ולדון כו' ילפינן מדרשה מה אני בחנם וכו' ע"ש ובבכורות. וצ"ע אם עבר והזה במים הללו האיך אפשר לחייבו קרבן על טומאת מקדש וקדשיו כיון דמה"ת כשר וצ"ע דהר"מ לא כתב זה דאינו חייב בדיעבד כמ"ש בהלכ' ט"מ דאין בנו כח כו' אפילו שהם מן התורה כיון דאינו מפורש בתורה מכש"כ כאן והאיך סתם הר"מ דמימיו מי מערה וכו'. וכן מ"ח שנפסלו פרחה הטומאה ממ"ח עצמם מן התורה עי' בר"מ פ' ט"ו והכא אפשר כיון שהוא כשר מן התורה אם כן לא פרחה הטומא' ומטמא מן התורה בין במגע כו' כדינים המבוארים במס' פרה ובר"מ פרק ט"ו כאן והאיך סתם הר"מ כאן דמימיו כו' משמע דהם פסולים גמורים הן לענין לטהר הטמא והן שיטמאו במגע ובמשא כדין מי נדה. ועיין בה' תרומות במנ"ל מה שפלפל לענין תרומה טמא' דרבנן ואפשר לומר כיון דמדרבנן נפסל ממילא הוי הסה"ד וממילא יש בה פסול מן התורה וצ"ע. ועיין ביומא בסוגיא דאינו נכנס למקדש עד שיטבול וכו' ועיין בחגיגה גבי אונן ומח"כ דצריכים טביל' לקודש כו' ובתוס' שם וכעת באתי רק לרמוז. לעיל כתבנו דהתו' כתבו בפסחים דמים שנתקדשו אינו פוסל בהם מלאכה וכתבנו דבר"מ אינו מבואר רק באיש העוש' מלאכה אבל לא בעוש' מלאכ' בהמים. שוב ראיתי להתוס' בב"ק דף ל"ח בד"ה הא קמ"ל כו' שכתבו ג"כ מפורש דאין המלאכה פוסלת במים לאחר קידוש והם קורים מי חטאת המים שלא נתקדשו ע"ש. וראיתי בסוף ספר בעה"מ שמביא בשם המאירי מובא בס' ש"מ שכתב דמי חטאת נקרא אחר שנתן האפר ומי מילוי פוסל מלאכ' שעושה המתעסק אבל במים המקודשים אינו פוסל אם עושה מלאכה אחרת אבל מלאכה במים פוסל אח"כ ג"כ במים המקודשים כדברנו וכתב שם שדעת הר"מ כך ע"ש. ובפירוש הר"מ קורא מי חטאת מים המקודשים בפ"ו הלכה א' ע"כ ס"ל דמ"ח לאחר שנתקדש פוסל גם כן מלאכה במים עצמם כמ"ש כאן הדינים מי חטאת ששקלם כו' וכן כתב הראב"ד להדיא בפ"ז דקודם הקידוש פוסלת המלאכה משום הסה"ד ובפ"י כתב דמים המקודשים אין פוסל הסה"ד ושם בד"ז כ' בפירוש חוץ מן העושה מלאכה במים עצמם וכו' מבואר להדיא אף דמלאכה שעושה אינו פוסל במים המקודשים מכל מקום במים עצמם פוסל בכ"ע וחולק על התוס' וסובר כשיטת הר"מ. לעיל כתבתי דנוטל שכר פסול מדרבנן מכל מקום נפסל מן התורה דהוי הסה"ד צ"ע לשיטת הראב"ד דס"ל הסה"ד אין פוסל לאחר שנותן האפר אם כן אמאי פסול מן התורה ובאתי רק לעורר. ועיין בר"מ פ"ח הלכה ו' ובדברי הכסף משנה מבואר שם דוקא אם נתן לו השכר קודם הקידוש אז פסול אבל אם לא נתן לו רק הבטיח ליתן לו אינו נפסל ואפילו אם נתן לו אח"כ אינו נפסל ואפשר גבי נוטל שכר לדון ולהעיד ג"כ הדין כך דמ"ש ויש לפלפל בזה שם בחוה"מ ואין כאן מקומו. ועיין בחוה"מ סי' ל"ד מבואר דאם החזיר השכר עדותו ודינו כשר אפשר כאן נמי כיון דהוא רק קנס חכמינו זכרונם לברכה כמבואר שם או אפשר כיון דנפסל אינו [חוזר] וכשר וצ"ע.