מנחת חינוך · סימן שצ״ט, א׳

שנצטווינו בדיני מי נדה כלומר כו'. דינים אלו מבוארים בהלכות פרה בהר"מ מפ"ו עד סוף ואכתוב לך בקיצור כדרכי בס"ד. המים שממלאים ליתן בהם האפר חטאת להזות צריך להיות מים חיים מן מעיינות הנובעים או מן הנהרות המושכין היינו מעיינות הזוחלין ובר"מ כאן מבואר בתחלת הפרק דנהרות כשירין לקידוש ובהלכה י' כ' דכל הנהרות פסולים ועיין בהראב"ד ובכ"מ שכ' דהר"מ חושש לכל הנהרות מפני שיש בהם תערובת מים פסולים ע' פ"ח דפרה אבל בידוע שאין שם מי תערובת נהרות כשירים ודין רבו הנוטפין על הזוחלין עיין בר"מ בה' [מקואות] ויש הרבה שיטות ואין כאן מקומו להאריך. והים הגדול אינו כמעין ופסול לקידוש ושאר הימים פוסק הר"מ כאן דכשירים לקידוש והזוחלים מן הימי' פסולים. ועיין בכסף משנה מה שתמה עליו ועיין בכסף משנה פ"ט בהלכות מקואות שיישב ותירץ דבריו דהר"מ ס"ל דים הגדול פסול בכ"ע לקידוש וכל הימים כשירים באשבורן ובזוחלין פסולים ע"ש ויש הרבה מימות פסולים כגון מלוחים ופושרים והמעורב טיט דה"ל חציצה בין הכלי למים ע' הכל בר"מ ואם באתי לכתוב כ"ד הי' צריך חיבור מיוחד לכל מצוה. וצריך למלאות מן המעין דוקא בכלי ושלא בכלי נפסלו וכל הכלים כשירים אפילו כלי אבנים כו' שאינם כלים לענין טומאה מכל מקום כשרים למילוי וכלי שניקב כמ"מ כשירה ובכונס משקה פסולה ועי' בר"מ דחושב מה שאינו נקרא כלי ופסול ואיזה נקרא כלי וכשר והמילוי כשר בלילה והכל כשירים למלאות חוץ מחשו"ק ועיין בכסף משנה דנלמד מקידוש. והמלאכה פוסלת במילוי המים אם בשעת מילוי או אחר כך שעוסק במים שמוליך ממקום למקום או שמערה מכלי אל כלי ועוסק במלאכה המים פסולים ול"ד מלאכה אפילו אם הורה הוראה בעת שהמים על כתפו כו' אך במלאכה אפילו לא עמד פסולים ובאינו מלאכה צריך דוקא עמד עי' דינים אלו באריכות בר"מ פ"ז ופ"ח ודברים הללו הם דברי קבלה ודעת הראב"ד בהשגות דכל המלאכות דפוסלים הוא מטעם היסח הדעת דאין אדם יכול לכוין דעתו בשני דברים ומסיח דעת. ודעת הר"מ דמלאכ' מצד עצמו פוסל דכן הוא גזה"כ. ומבואר בר"מ פ"י הלכ' ב' ממלא אדם מים ומניחו אצלו בלא קידוש עד זמן שירצה כו' כ' הראב"ד ובלבד שיהיו שמורים ולא יהי' בהם הסה"ד והכסף משנה כת' והדבר תימא האיך אפשר שיהיה כמה ימים ולא יהי' בהם הסה"ד ולדעת רבינו ניחא דהסה"ד דפוסל דוקא כשהוא מתעסק בה קצת כגון ששקלו במשקל כו' על כל פנים ד"ז ברור דאף קודם שנתקדש המים בעצמם ג"כ פוסל הסה"ד גמור שכן מבואר במשנה ובר"מ גבי מי חטאת לאחריו כו' דכתיב למשמרת אף שעדיין לא נתקדש וזה הוי עסק קצת כמו ששקל במשקל והמלאכ' שפוסל היינו מי שהמים אצלו ואם מסרם לשומר אין המלאכ' של בעה"ב פוסלת רק אם השומר עשה מלאכ' נפסלו המים עיין באריכות פרטי הדינים. ומותר ליטול שכר על מילוי המי' והולכתן ואין מלאכה פוסלת במים רק קודם שנתקדשו דהיינו שנתן בהם האפר ואח"כ שוב אין מלאכה פוסלת והמים אחר שניתן האפר נקרא מי נדה ומי חטאת ומי מקודשין. ובפ"י הלכה ד' כ' הר"מ המוליך מים לקדשן ואצ"ל מים מקודשין לא יפסול כו' שנא' למשמרת כו' וכ' עליו הראב"ד תמה אני על זה והלא מלאכה אינה פוסלת אלא משום הסה"ד וכבר אמרו מלאכ' אינה פוסלת עד שיטילו את האפר הא משיטילו אינה פוסלת וא"כ הסה"ד למה יפסול במים שנתקדשו ועי' בכ"מ שכתב דהר"מ לשיטתו דאין מלאכה פוסל משום הסה"ד רק גזה"כ והסה"ד פוסל גם אחר שנתקדשו ע"כ. אם כן בהסה"ד לאחר שנתקדשו הוא פלוגתא דהר"מ סובר דפוסל ולהראב"ד אינו פוסל. וקשה לי לדעת הראב"ד דמים המקודשים אינו פוסל בהם הסה"ד הא מבואר בהדיא בגיטין דף נ"ג גבי העושה מלאכ' במי חטאת והיינו מים המקודשים כי זה נקרא מי חטאת ומסקינן אידי ואידי בכנגדן ורבא דמכשיר בלא אסח דעתי' דלא הוי מלאכה וברייתא הפוסלת מיירי דאסח דעתיה ופסול חזינן דמי חטאת נפסל בהסה"ד וזה כונת הכסף משנה שכ' על הראב"ד דבדין הסמוך מבואר כדברי הר"מ דהסה"ד פוסל במים מקודשי' היינו ד"ז דגיטין מכל מקום קשה על הראב"ד מש"ס הנ"ל וצ"ל לדעתו דהסה"ד בלבד לא פסל רק בעשה מלאכה במי חטאת כגון ששקל כנגדו אע"ג דשקל כנגדו בלבד אינו פוסל מכל מקום בהדי הסה"ד פוסל והסה"ד בלחוד אינו פוסל אבל דעת הר"מ ברור מפשיטות הש"ס. והעושה מלאכה בגוף המים פסולה לד"ה אפילו לא הסיח דעתו כמבואר בגיטין שם ובר"מ כאן. ועי' בראב"ד פ"ז בד"ה שמילוי כו' ועיין בפסחים דף י"ח דפרה ששתתה מי חטאת דלטומאה חמורה לכ"ע בטלו במעי' דאינן מ"ח עוד דנפסלו משום הסה"ד וע"ש בתוס' ד"ה בטלו כו' שכתבו בעודה בפי' לא בטלו רק במעי' כיון דהוא מים מקודשין נפסל משום הסה"ד כולם ס"ל כר"מ דמי חטאת היינו מים מקודשים נפסלו ג"כ בהסה"ד ועיין בחולין דף ט' ברש"י ובתוס' בר"ה. ועיין בגיטין דף פ"ו בתוס' בד"ה כל בע"ב שכתבו שם נראה דאפילו לאחר הקידוש נפסלים בהסה"ד וע"ש נראה מדבריהם דלא ברירא להו ד"ז והתוס' בפסחים שם כתבו דבפי' לא בטלו אף על פי דמבואר במס' פרה כל העופות פוסלים מ"ח היינו קודם שנתקדשו דנפסל משום חיותן וכו' או משום מלאכה אבל לאחר שנתקדשו אין מלאכה פוסלת כו'. ואיני מבין הא מבואר בגיטין שהבאנו לעיל דעושה מלאכה במי חטאת בגופו נפסלו אף בלא הסה"ד כמ"ש והאי דאין המלאכה פוסלת במים המקודשים היינו שהאיש העוסק במים עושה מלאכה אחרת ג"כ לא נפסלו כמו שהבאנו לעיל אבל מלאכה בגוף המים פוסלי' כמ"ש הראב"ד בפ"ז ע"ש. ואפשר יש לתוס' שיטה אחרת ומ"ח שנזכר בגיטין ג"כ באינם מקודשים כמו במשנה המבואר מ"ח ולדעתם מיירי באינם מקודשי'.