מנחת חינוך · סימן שצ״ז, ד׳

ומלאכה פוסלת בכל העבודות משחיטה עד שתעשה אפר שאם השוחט או המקבל או המזה או השורף עושה מלאכה בשעת העבודה פסולה דגזה"כ הוא דמלאכה פוסלת בה והוא משום היסח הדעת ודוקא במתכוין למלאכה כגון ששחט הפרה או מקבל וכו' וחתך במתכוין דלעת עמה פסולה משום מלאכה אבל אם לא נתכוין למלאכה אחרת ונעשית שלא בכוונה כגון ששחט הפרה ונחתך דלעת עמה כשירה שהרי לא נתכוין למלאכה ואין כאן הסה"ד כן מבוא' בש"ס דחולין ובר"מ כאן. ואין שוחטין שתי פרות אדומות כאחד כן מבוא' בר"מ והטעם שנא' ושחט אותה ולא אותה וחברתה ועיין בחולין מבוא' שם דמלאכה פוסלת מפסוק אחר והתוס' הקשו שם אותה ולא אותה וחברתה ל"ל ת"ל משום מלאכ' ותירצו כיון דשוחט שניהם לשם פרה לא נפסלה משום מלאכה רק משום אותה ולא אותה וחברתה. והר"מ כאן בתחילת פ"ד כתב אין שוחטין שתי פרות כא' שנא' אותה ובהלכה י"ז כ' ומנין שהמלאכה פוסלת בה שנא' ושחט אותה מפי השמועה למדו וכו' מבוא' דתרוויי' נפקא מפסוק אחד ושחט וכו' וצ"ע שם בחולין וביומא ע"ש. ועיין בחולין דף ל"ב לפי גירסתינו מבוא' שם הדינים כ"ה אם שחט פרה וחתך דלעת עמה ד"ה פסולה מחמת מלאכה ואם נחתך דלעת שלא במתכוין כשירה דלא נתכוין למלאכה ואם שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה ג"כ פסולה לד"ה מחמת מלאכה נשחטה בהמ' אחרת עמה בלא כוונ' לרבנן פרה כשיר' כיון דלא בכוונ' ל"ש מלאכ' ומחמת אותה ולא חברתה אינה נפסלת כיון דהבהמ' פסולה דהם סוברי' דשחיט' בעי כוונ' ולר"נ דשחיט' א"צ כוונ' וכן הלכ' הפרה פסול' מחמת ולא אותה וחברתה כיון דהבהמ' כשיר' אף על פי דלא שייך מלאכ'. ובשתי פרות אם שחט כאחת דעת התוס' שם דל"ש מלאכ' כיון דשתיהם לשם פרה מכל מקום נפסלה משום אותה ולא חברתה דאי נימא כשירות שניהם כשירות וה"ל אותה וחברתה ע"כ שניה' פסולות. ואם שחט פ"א ונשחט' פ"א עמה אינו מבוא' אך זה פשוט דמשום מלאכה לא שייך ומשום אות' ולא חברת' ג"כ ל"ש דהפרה דנשחט' [עמה] (בעצמ') בודאי פסול' לד"ה גם לר"נ דשחיטת קדשים צריך כוונה לד"ה ע"ש בחולין ובר"מ פ"א מה' פסהמ"ק אם כן ל"ש אות' וכו' ע"כ הפר' ששחט' כשיר'. ופשוט דד"ז דבעינן כוונ' בפרה שוה לכל הקדשים דחטאת קרי' רחמנא חוץ ממה שנתפרש כאן כמ"ש ודעת הר"מ כאן דבהמ' אחרת שוה לדלע' אם שחט בכוונה פסולה כמו חתך דלעת אבל אם נשחטה בהמה אחרת שלא בכוונה אף על פי דכשירה לאכיל' דאין שחיטה צריכה כוונה מכל מקום לא נפסלה משום אותה ולא אותה ואת וכו' ועיין בכ"מ שתמה ע"ז דבגמ' מבואר דלר"נ דפסקי' כוותי' פסולה בנשחט' אחרת. וע' מ"ש דגירסא אחרת הי' לו להר"מ דבהמת חולין לא שייך אותה ולא חברתה ע"ש. והנה ד"ז מודה הר"מ דאם שחט שתי פ"א פסולות אפילו אי סובר כסברת התוס' דבזה ל"ש מלאכה מכל מקום נפסלה משום אותה ולא וכו' כמו שמבואר בר"מ כאן בתחילת הפרק אין שוחטין. אך צ"ע אמאי לא כ' דאם שחט פסולות וכ' לשון לכתחילה ואפשר לא ס"ל כסברת התוספות ופוסק משום מלאכה וסמך על מה שכ' כאן אפילו בחתך דלעת פסולה ומכש"כ שתי פרות וצ"ע ובסוגי' זו דשו רבים ואין כאן מקומו להאריך. לעיל כתבתי לשיטות לפי גירסתנו מכל מקום אף קדשים אחרים כיון דשחיטת קדשים אם שחט פרה ונשחטה פרה אחרת או פסול בלא כוונה אם כן הפרה כשיר' כמו לרבנן בבהמת חולין הדרנא בי בשלמא בבהמת חולין לרבנן דפסול' בלא כוונה ולא הוי שחיטה דאינו מטהר מידי נבלה והו"ל כנוחר ומעקר אם כן לא שייך נשחט וכו' כיון דבהמת חולין לא נשחטה כלל אבל לר"נ דבלא כוונה כשירה השחיטה רק בקדשים פסולה והו"ל ככל קדשים שנפסלו דאינו נביל' רק פסהמ"ק כמבואר כ"פ בש"ס ועיין בפסחים דף ע"ג אם כן ה"ל כמו שנשחט' ופסול' מחמת ושחט אותה ולא אותה וחברת' ולהר"מ בודאי כשיר' כי לא ס"ל דיפסול משום אותה ואת חברתה בבהמת חולין אף דהחולין כשר אם כן ה"נ. אך אפשר כיון דהוא קדשים ובפרט פרה אחרת אף שנשחטה והיא פסולה מכל מקום אינה נבילה ומיפסל משום אותה וכו' וצ"ע בזה לשיטת הר"מ ובאתי רק לעורר ישמע חכם וכו'. ופשוט הא דפוסלת מלאכ' בשחיט' היינו ברוב הקנה או במיעוט הוושט דהו"ל מעשה שחיטה אבל במיעוט קמא דקנה אינה שחיטה כלל ואינה נפסלת במלאכה וז"פ. ואחר שנשרפה ונעשית אפר אינו פוסל מלאכה אפילו אם אוסף האפר עושה מלאכה כשר ככל הדברים שכתבנו לילה וזרות שאינו פוסל.