מנחת חינוך · סימן שצ״ז, ג׳

וצריכ' שתהי' תמימה באדמימות. הי' קרני' או טלפי' מראה אחרת יקוץ בענין שלא יעש' אות' בע"מ ושתי שערו' שחורות או מאיזה מין צבע חוץ אדום פוסלת בה ודוק' אם הם בתוך גומא אחת או אפילו בתוך שני גומות והם מונחות זו על זו פסולות עיין בכסף משנה מפוזרו' כשיר' והשני שערות הפוסלים צריך על כל פנים שיהיו יכולים ליטול בזוג ואם אין נלקטין בזוג ה"ז כשר' ועיין בכסף משנה בהלכות ט"צ במנ"ל. ובמנ"ל פ"ב מהלכו' אישו' שהאריך ע"ש. הי' ראשן של השערות אדומי' ועיקרן משחיר הולך אחר העיק' ופסול' ופשוט דאפילו העיקר המשחיר הוא כ"ש פחות מנטילת הזוג פסולה כיון דהולכין אחר העיקר הו"ל מין אחר ואם הי' העיקר מאדים וראשן משחיר כשר ויגזוז הראש השחור ועיין בתו"ח על הגליון דרק משום מ"ע יגזוז וצריך שיהיה בעיקרן המאדים כדי שינטל בזוג ועיין בכסף משנה שהקש' למה מהני שיור שיעור קטן להקל הא הלכ' כדברי כולם להחמיר ולהקל דעת הר"מ דצריך לכוף ראשן לעיקרן וע"ש מה שתירץ בשם הר"י קורקוס דלענין שיור די בשיעור זה ע"ש וד"ז דיגוז הוא בבכורות דף כ"ה. ולענ"ד אפשר לומ' כיון דהולכין אחר העיקר אם כן אם עיקרו אדום והו"ל כאלו כולו אדום מן התורה כשר אף אם אין בעיקרו כדי שינטל בזוג רק בצירוף השחור כיון דהולכין אחר העיק' וא"כ לא הצריך הר"מ להיות בעיקר המאדים כדי שינטל וכו' רק בגזז השחור מפני מ"ע אם כן על כל פנים צריך שישאר שיעור שער ובפחות משיעור הו"ל כאלו אינה אבל אם עבר ולא גזז כיון דיש בין הכל שיעור כשיר' ואין אנו חוששין לראש המשחיר כיון דבתר עיקר אזלינן. ובעיקר הדין שכ' הר"מ דצריך שיור כדי שינטל וכו' במשנ' אינו מבוא' זה רק סתם הולכין אחר העיק' וגם בבכורות אינו מבוא' והוא סברת עצמו אם אין כשיעור הזה הו"ל כאלו אינם וא"כ אפילו באין ראשן משחיר אם יש שערות בפרה שאין בהם שיעור פסול' וצ"ע בזה. ואפילו אם הגידול שלה באיזה מקום שאין שער כלל למה תפסול וצ"ע דמקום שער אם אין בה שער הו"ל לקוי ולא הוי אדומה וצ"ע כעת ואיני מבין הדבר על בוריו. וגם לפ"ז למה אינו פוסל אם יש שתי שערות שחורות או לבנות פחות משיעור כדי שינטל נימא דה"ל כאין בה שער דפסולה ע"כ אם אין בה שער אינ' פסול' אם כן למה פוסל ראש' המשחיר כיון דהעיק' הוא טוב וצ"ל דסברתו דאין האדום יכול להציל השחרות עד שיהי' בו כשיעור בהאדום ומנלן זה כיון דבמשנה מבוא' דאזלינן בתר העיקר סתם נראה דאפילו העיקר האדום כ"ש ג"כ כשר. וראיתי בר"מ פ"ב מהלכו' ט"צ גבי שער לבן אם הי' ראשן לבן ועיקרן משחיר ה"ז טהור ונראה אפילו בכ"ש ואזלינן לקולא אם כן אמאי כאן בעיקרן מאדים אינו מציל אלא אם כן יש בו שיעור ואפשר שם הוא גזה"כ ע' פ"ד דנגעים מ"ד ברע"ב דכתיב ושער וכו' והא ראי' דשם לא פליג ר"מ ומוד' דהולך אחר העיקר וטהור בעיקרו משחיר וכאן פליג ר"מ במשנ' וסוב' דהולך אחר הנרא' דהיינו הראש לפסול ע"כ צ"ל דיש שם קרא וגזה"כ ע"כ סגי בכ"ש להציל וכאן סברת הר"מ דאין העיק' מציל בכ"ש עד שיהי' כשיעור ומבואר שם דין השני דאם העיקר מלבין פליגי ר"מ ור"ש דר"מ סובר דשיעור בכ"ש העיקר ור"ש סובר כדי לקרוץ בזוג והר"מ פסק לחומרא דבכ"ש עיין בכסף משנה אם כן נכונים דברי שכתבתי לעיל בעיקרן משחי' סובר הר"מ כאן דפסול' אפילו בכ"ש כיון דהולכין אחר העיקר והו' לחומר' אך בעיקרן משחיר פוסק שם הר"מ דנרא' אפילו בכ"ש ומציל על הראש וכאן כ' דאינו מציל רק בששייר כדי שינטל וכו' צ"ע וצ"ל דשם גזה"כ וכאן נראה לו להר"מ מסבר' ויותר מסתב' דמצא זה באיזה מקום כדרכו של רבינו ז"ל דסברת עצמו כותב בלשון יראה לי ומצא באיזה מקום ואנחנו א"י. ועוד נראה דהחילוק פשוט דבשלמא שם אם עיקרן משחיר כיון דאזלינן בתר העיק' אם כן הראש אינו מזיק כלל ואי דהוי כמו שאין שער כיון דהעיקר כ"ש מה בכך אם אין בו שער ג"כ טהור דשם אינו מזיק רק הלבינות וזה אינו נחשב לבן כיון דהעיקר אינו לבן ע"כ טהור בכ"ש אבל כאן נהי דהראש אינו מזיק מכל מקום צריך השיעור אדום דכ"ש ה"ל כאלו אין בה שער ובוודאי גומא שאין בה שער ג"כ פסול' כמו שנרא' מדברי הכסף משנה תדע דלמה פוסלים שתי שערות יתלוש כמו קרני' וטלפי' ע' במשנ' דר"ע סובר יתלוש היינו משום מ"ע אבל לת"ק בפסול לא מהני תליש' ע"כ צ"ל דגומא בלא שערות ג"כ פסולה אם כן למה אם היה שתי שערות שחורות פחות משיעור כשר הא לא עדיף מאין שער כלל ע"כ נראה דאין בה שער כשר וצ"ל דהתם גזה"כ אבל כאן אין כח להכשי' מחמת העיקר רק ביש שיעור ומצא הר"מ באיזה ברייתא. וזה נראה ברור דשתי שערות שחורות ל"מ תליש' להכשי' דאלו הי' מהני תליש' היו תולשי' והי' מבוא' בר"מ וגוזז ל"ש כמבוא' בש"ס ובר"מ כאן ומכל מקום צ"ע ואיני מבין הדינים הללו וה' יתברך יאיר עיני בתורתו ובעזה"י אשנה פ"ז. מה שמבוא' במשנה ובר"מ דאם הי' קרני' וטלפי' שחורים יגוז באופן שאין בה מום היינו מעלוי' זכרות ע' בבכורות דף מ"ד אפשר לומר דזה לכתחילה ובדיעבד אף שלא קצץ כשר ואפשר כל שלא הגיע לזכרות דיכול לקוץ אינו פוסל אף בלא קצץ וה"ל כל הראוי וכו'. אך אם הגיע לזכרות דיהי' בע"מ והו"ל אינו ראוי לבילה פסול בלא קצץ כי גם הקרנים והטלפים צריך שיהיו אדומים מן התורה וזה כוונת הכסף משנה דכתב דאין לה תקנ' ע"ש. ובשערות נראה דאין לה תקנה עיין לעיל. ועשיית הפרה הוא חוץ לג' מחנו' היינו חוץ לירושלים ג"כ ולשון הר"מ כאן פ"ג אין שורפין וכו' אלא חוץ להר הבית ל"ד אלא חוץ לירושלי' וכן כ' הכסף משנה ונרא' דאם שרפוה בירושלים פסולה דאין זה מקומה גם נראה דהר המשח' אינו מעכב דבעי' נגד ההיכל אבל הר המשחה אינו מעכב וכן שחיטת' וכן הזאת' בירושלי' פסול' וכן מבוא' להדי' בזבחי' דף קי"ג. ושחיטת הפרה כשירה בזר ככל הקדשים כן פסק הר"מ בפ"א מהלכות פסהמ"ק ה"ב דלאו עבודה היא וע"ש בכ"מ הטעם דפסק הר"מ כן. ודוקא ביום ושחיט' בליל' פסול' ועד שנעשית אפר פוסלת לילה כאשר מבוא' בסמוך. וצריך שתהי' העבוד' היינו השחיטה והזריק' והקבל' לשמה ככל החטאות במקדש רק כאן אינו שייך הולכה ואם עשה אחד מאלו עבודות שלא לשמה או לשמה ושלא לשמ' או להיפוך פסולה דחטאת קרי' רחמנא ועיין בר"מ פט"ו מהלכ' פסהמ"ק דינים שלא לשמה גבי חטאת ותלמד לכאן. ואחר השחיט' הקבל' והזאה הם עבודות וצריכין כהן ושלא בכהן פסול' ככל הקדשים והכהן העובד בין שהי' כה"ג ובין כה"ד לובש ד' בגדים וד"ז מבוא' במשנ' פ"ז דפר' דבבגדי לבן הית' נעשית ומבוא' בתוספת' דילפינן חוקה חוקה מיוה"כ מה להלן בבגדי לבן אף כאן בבגדי לבן ולשון הר"מ כאן והעוש' אותה לובש ד' כלים של כה"ד וכבר תמה המנ"ל מה ענין בגדי כה"ד לבגדי לבן של יוה"כ דבגדי כה"ד הי' האבנט כלאים ובגדי כה"ג ביוה"כ הי' האבנט של בוץ עיין בר"מ פ"ח מהלכ' כה"מ וכיון דילפינן כאן מיוה"כ צריכי' דוקא בגדי לבן ולא בגדי כה"ד וכן לשון המשנה בגדי לבן והם בגדי יוה"כ דנקראים בגדי לבן ודברי הר"מ תמוהים מאוד. הי' מחוסר בגדים או שעשא' בבגדי זהב או בבגדי חול פסולה ופשוט דיתר בגדים ג"כ פסול הכלל דגזה"כ כאן דטעון ארבעה כלים וה"ל ככל העבודו' מחוסר או יתר פסולה וז"פ. צריך קידוש ידים ורגלים בעבודות הללו אך כאן לכתחילה מקדש בפנים ובכ"ש בדיעבד אפילו אם קידש בחוץ ובמקידה של חרס ג"כ כשר כיון שמעשי' בחוץ ואם לא קידש ידיו ורגליו כלל פסולה. ולשון הר"מ כאן שרפה שלא בקידוש ידים ורגלים פסולה ל"ד השריפה דה"ה הקבלה דהם ג"כ עבודות ושרפה דנקט לרבותא דאינה עבודה כ"כ כמו קבלה והזי' חוץ מה דמבואר חילוק בין שריפ' לשאר עבודות יתבאר בעזה"י. וכן במשנה מבואר נעשית שלא רחוץ וכו' ולא תני שריפה וכו' וז"פ. והשחיטה והזאה ושריפה צריך שיהי' נגד ההיכל ושלא נגד ההיכל פסול' בד"א שהזה או שרף או שחט כנגד הצפון או כנגד הדרום או שהי' אחוריו למקדש אבל אם עמד בין מזרח למערב ופניו כנגד ההיכל דהיינו למערב אף על פי שלא כיון כנגד ההיכל בדקדוק כשר. ועיין בראב"ד שכ' דבהזא' צריך שיכוון לראות פתחו של היכל כן מבוא' במשנ' ועיין בכסף משנה שכ' דזה למצוה מן המובחר אבל כל שפניו אל ההיכל אף שלא כנגד הפתח כשר וזהו מבואר בזבחים. ואינו מבואר בקבלת הדם אם קיבל ואחוריו למקדש ואפשר דהוא בכלל הזי'. והנה העבוד' בפרה דטעונה כהונה נראה דכל הפסולים לעבודה הנחשבים בר"מ פ"י מהלכות ב"מ הלכה ט"ו ע"ש פוסלים בפרה ג"כ חוץ מטב"י ומח"כ ואונן דפוסלים בעבודות וכאן כשרי' דגזה"כ הוא כמבוא' כאן בר"מ פ"ב ופ"ד. וג"כ נחשב בהלכות ב"מ בין הפסולים עבד בשמאל וכאן כשר כאשר יבואר בסמוך בס"ד. אבל שאר הפסולים ג"כ פסול דאלו היו כשרים הי' מפורש כאן כמו טב"י ומח"כ ואונן ושמאל דמפורש כאן ופשוט. ועיין בתוס' זבחים דף י"ד וביבמות ומובא בכ"מ כאן הא דמח"כ ואונן כשירים בפרה דהוא ק"ו מטב"י ע"ש אבל לשא' דברים דינה כדין חטאת דחטאת קרי' רחמנא ע"ש שהקשו על פירש"י. אם כן בוודאי כל הפסולי' לעבוד' שלא נתפרש כאן להכשר פוסלים הפרה כנ"ב. ולאחר שחיט' מקבל הדם בידו ולא בכלי ואם קבלו בכלי דעת הר"מ שפסול שנא' ולקח וכו' והראב"ד השיג עליו נהי דמצו' ביד מכל מקום אינו לעיכוב וכשר בכלי ג"כ ומקבל הדם בידו השמאלית אף שבכ"מ פוסל עבודה בשמאל כאן כשר ויקבל לכתחיל' בשמאל ומזה שבע פעמי' כנגד בית קה"ק באצבעו הימני' ואם הזה בכלי או בשמאל פסול' הזה שלא כנגד ההיכל היינו שהזה כנגד הדרום או כנגד צפון או שהי' אחוריו למקדש פסול אבל אם הי' פניו למקדש אעפ"י שלא כיון כנגד ההיכל בדקדוק כשר חסר אחת מן המתנות פסול'. הזה אפילו' הזא' אח' בליל' פסול' ועיין בר"מ כל הדיני' בפרטות ואני כותב בקצר' (ע' בהשמטו') ואחר הזאה שורפין אותה ומשליך לתוכה ע"א ואיזוב ושני תולעת. שריפ' הפר' ג"כ צריך יום וכהונ' ובגדי' עד שנעשית אפר צריך כהונ' וביום כמ"ש לעיל. וסדר שריפת' עיין בר"מ פ"ד. וטב"י ואונן ומח"כ כשירים ובפרטי הדיני' אין דרכי להאריך. ומבוא' במשנה דשבעת ימים קודם מפרישין כהן השורף את הפרה וכו' והר"מ פ"ב כ' ודבר זה קבלה ממרע"ה ועיין במנ"ל שתמה הא ביומא פ"א מבואר דהוא פלוגתא דר"י סובר דהוא מעלה בעלמא ואמאי פוסק הר"מ דלא כר"י ע"ש. ונרא' אעפ"י דנקט דמפרישין כהן השורף את הפרה ל"ד דה"ה המקבל המזה כל כהן שעובד בפרה צריך פרישה דבש"ס דיומא נפקא מן קרא כאשר וכו' לעשות אלו מעשה פרה אם כן כל עשיית הפרה צריך פרישה רק נקט המעשה היותר גדול ומסתמא הי' הכל בכהן אחד אבל ודאי אם הי' הרבה כהנים כ"א טעון פרישה כנ"פ. ואחר שנשרפה ונעשית אפר מאסף האפר ואסיפת האפר כשר בלילה וא"צ כהונה וכשר בזר ובנשים חוץ מחרש שוטה וקטן ויליף הכל מקראי ביומא דף מ"ג ונראה אם אסף חרש שוטה וקטן נפסל האפר ע' ביומא.