מנחת חינוך · סימן שצ״ה, ז׳

והנה מצוה זו נוהגת מן התורה רק בא"י ככל מצוה שהיא חובת קרקע שנוהגת רק בא"י מן התורה ודעת הר"מ בפ"א מה' תרומות דבזה"ז ואף בימי עזרא אף בא"י אינו חייב מן התורה דבעינן ביאת כולם ובימי עזרא לא הי' ביאת כול' והראב"ד השיג עליו דזה דוק' בחלה ולא בתו"מ ע"כ חייבי' האידנא ג"כ מן התורה בא"י בתו"מ והובאו דעות אלו ג"כ בטור ובש"ע יו"ד סי' של"א. ופירות א"י שיצאו לח"ל מבואר בר"מ פ"א מה' תרומו' ובש"ע דפטורים מתו"מ ועיין במנ"ל שכ' דדוקא אם יצאו קודם שנגמר מלאכתם ונגמר מלאכתם בח"ל אבל אם נגמר בא"י ואח"כ יצאו לח"ל חייב וכ' כן מסבר' דנפשי' כיון דנתחייב לא נפקע. ולכאור' לדעת הר"מ דסובר דלקוח נפקע לאחר שנגמר כמ"ש לעיל חזינן דנפטר אחר החיוב אך אין סתירה דשם לבעה"ב לא נפקע דבעה"ב חייב דהו"ל ת"ז כמ"ש ולאחרים לא הגיע החיוב מעולם והחיוב שנתחייב לא פקע באמת. אך לפי מ"ש לעיל דהפקר פטור אף לאחר שנגמר והפקר פטור לעולם אף לבעה"ב שזכה בו חזינן דנפקע אף אחר שנתחייב אם כן אפשר כאן נמי ובכ"ע פטורי' וע' מ"ש לעיל. ופירו' חו"ל שנכנסו לארץ דעת הכסף משנה בדעת הר"מ דאם נכנסו לאחר שנגמרו בח"ל פטורים מן התורה אבל אם נכנסו ונגמרו מלאכתם בא"י חייבי' מן התורה ע"ש ובש"ע יו"ד. וכל אישי ישראל אפילו כהנים ולוים חייבים במצוה זו היינו במצות הפרשה ובאיסור טבל עליהם עד שיעשרו וכו' אבל אחר שמפרישים המעשר אם רצו אוכלים הם בעצמ' המעשר וא"צ ליתן לכהן או ללוי אחר כן מבוא' כאן פ"א והא דאין מוציאין מע"ר מלוי ללוי מבוא' שם בחולין להדי' בדף קל"ב ע"ב ע"ש והיינו אפילו בתר תקנת עזרא אך אני כותב רק הדיני' מן התורה כמ"ש. ומבואר כאן בר"מ וכן בהרהמ"ח דמה"ת דשייך מע"ר ללוי מכל מקום מכהן אין מוציאין המע"ר וא"צ ליתנו ללוי ומביא פסוק ע"ז כי תקחו מאת בנ"י היינו ישראלים דוקא מחויבי' ליתן ללוים אבל הכהנים מחזיקים לעצמם וא"צ ליתנו ללוים ועיין בס' שעה"מ כאן שהביא שדברי רבינו הם מספרי ומהירושלמי ומביא דעת רש"י והריטב"א בקדושין דסוברי' דמוציאי' מכהן ללוי מע"ר ותמה עליהם האיך דוחים הספרי והירושלמי וע"ש שסייע דבריה' מש"ס דב"ב גבי קונה אילן וכו' לענין ביכורים ומחלק דד"ז דאין מוציאין מיד הכהן דוק' שעישר מתבואה שלו או שלקחו מישראל קודם גמר מלאכ' ונתחייב עתה ביד הכהן א"צ ליתנו ללוי אבל אם נגמר מלאכתו ביד ישראל ובא ליד כהן בירושה לא פקעה מצות לוי וחייב גם הכהן ליתנו ללוי כיון דנתחייב ביד ישראל ובזה א"ש שלא יסתרו הש"ס דילן עם הספרי והירושלמי. אך שמסתימת דברי רבינו הר"מ נרא' דבכל ענין א"צ ליתן ללוי ע"ש ומ' מקום אני לך. ושאר מת"כ כגון תרומה וכו' בעזרת השם יתברך יתבאר כ"א במקומו. וז"פ לדעת הר"מ דכהן אינו נותן ללוי ה"ה כהנת הכלל כל שאוכלת בתרומה הוי ליה ככהן אבל כהנת אשת הזר או שנפסל' מתרומ' מחמת ביאת א' מהפסולי' הוי בכלל ישראל ולא הוי בכלל כהן אף דלענין איזה דברים הוה לה ככהן מכל מקום לענין זה נראה דדינה כישראל כנ"ב.