מנחת חינוך · סימן שצ״ה, ג׳

ודוקא בית קובעת מן התורה אבל חצר אינו קובעת מן התורה עיין בר"מ פ"ג ופ"ד ועיין בסי' של"א בש"ך ס"ק קי"ב שכתבו דחצר קובעת מן התורה והמגי' במנ"ל כאן השיג עליו דהלכה כר"י דרק בית ולא חצר ובספר נקה"כ בעצמו חזר בו וכתב שדבריו בש"ך תמוהים ונמשך אחר העט"ז ע"ש בגליון. וזה נראה פשוט כיון דבית טובל אפילו הכניס לבית במוץ דלא נטבל ומירחו בבית דגם כן לא נטבל כמ"ש אם אחר המרוח מכניסן בבית אחר דרך שער בודאי נטבל מן התורה דמ"ל נמרח בשדה או נמרח בבית הכלל אם לאחר מירוח נכנס לבית דרך שער הבית נטבל מן התורה כנ"פ. ועיין בספ"י בביצה דף י"ג ועיין בר"ם פ"ד דחשיב כמה בתים דאינם טובלים לאחרים רק לבעה"ב. ודע דכ"ז דרבנן כי כל חילוק שבין קבע לארעי הכל דרבנן אבל כיון שנטבל מן התורה אין חילוק בין ארעי ובין בעה"ב ובין אחר רק בדבר מדרבנן הם אמרו והם אמרו ואם תלמד בענינים הללו תדע שכן הוא. והגומר פירות חבירו ומכניסן לבית שלא מדעת בעה"ב מכל מקום נטבלו מן התורה דא"צ דוקא דעת בעה"ב כן מבואר בר"מ כאן פ"ג מהירושלמי עיין בכסף משנה והוא בהל' ז'. והנה בד"ז דכ' הר"מ דאין נקבע מן התורה עד שיכניס לבית בפ"ז ה"א ובפ"ג ה"ג והיינו כר' ינאי בב"מ שם השיג עליו הראב"ד וכ' בפ"ד וז"ל חוץ מדגן תירוש ויצהר שעשאן בגורן ומירחן דהנהו בגורן ויקב תלינהו רחמנא עכ"ל וכן בפ"ד על הא דכתב הר"מ דאינו נטבל מן התורה רק בבית כתב הראב"ד דזה בדבר שאין לו גורן עכ"ל והיינו דגן תירוש ויצהר בגורן תלינהו רחמנא ואין צריך ראיית פני הבית רק אם עשאו גורן אפילו בשדה. והכסף משנה תמה על הראב"ד הא לשיטת הראב"ד אינו מחויב מן התורה במעשרות אלא דגן תירוש ויצהר אם כן ר"י בב"מ שם דיליף מקרא דבעינן ראיית פני הבית האיך משכחת לה אם לא בדגן תירוש ויצהר כי חוץ לזה אינו חייב מן התורה ונשאר בקושי' והמנ"ל והש"ך בנקה"כ תמהו על הכסף משנה שדברי הראב"ד מבוארים בש"ס דב"מ שם דאמרינן ואב"ע כי קאמר ר"י בזתים וענבים דלאו בני גורן נינהו ועי' ברש"י ובתוס' היינו בעומדין לאכיל' אותן צריך ראיית הבית אבל חטי' ושעורי' גורן בהדיא כתיב בהו ועיין בתוס' ה"ה תירוש ויצהר אם כן דגן תירוש ויצהר א"צ ראיית פני הבית כי בגורן ויקב תלינהו רחמנא רק דין דר"י בזיתים וענבים העומדי' לאכיל' מיירי דאין להם גורן צריך ראיית פני הבית ודברי הראב"ד המה גמרא ערוכה. והנלענ"ד בדברי הכסף משנה דנראה לו מדברי הראב"ד כאן בפ"א בהשגה המתחלת חרובין דדעתו כדעת הרמב"ן דאינו חייב מן התורה במעשר רק דגן תירוש ויצהר היינו יין ושמן כדעת הרמב"ן וא"כ כי קאמרינן כי קאמר ר"י בזיתים וענבים וכו' היינו אף ביין ושמן לא כהתוס' ע"ש וצריך גבי יין ושמן ראיית הבית והיאך כ' כאן חוץ מדגן ותירוש ויצהר ודגן דנקט הכסף משנה ל"ד ומכל מקום צ"ע. ודעת גדולי המורים הנ"ל דלא פסק כתירוץ זה ופסק כר' אושעי' דפליג ע"ז וסובר דתמיד בעינן ראיית פני הבית כמ"ש רש"י בב"מ שם דר"א לית לי' האי תירוצא וסובר דאף בדגן אר"י דצריך ראיית פה"ב ע"ש. ועיין בספ"י בפ"ה דברכות דמביא שם בש"ס דהלכה פסוקה הוא דבר זה דר"א דמערי' וכו' והקשה הא לאו ה"פ הוא דגמרא דכאן פליג על ר"א וסבירא ליה דגבי תבואה אין צריך ראיית פה"ב. וע"ש בצל"ח מה שתירץ ע"ז ומכל מקום אני לך. ומה שפירש הרהמ"ח בדברי ר"א דבבית מיירי בלא מירוח ובלא העמדת ערימה וכו' אינו מובן דמאי חידש ר"א דבר זה מבואר במשנה דמעשרות דכ"ז שלא נגמר ע"י מירוח או ע"י גורן אינו נטבל מן התורה וגם צ"ע דמהש"ס דפסחים שם נראה דמיירי דנתמרח ע"ש. ומ"ש הרב המחבר בשם הירושלמי דאם אין דעתו למרח משיעמיד ערימ' הוא משנה מפורשת בפ"א דמעשרות משנה ו' ע"ש. הכלל בד"ז דלדעת הר"מ אינו נטבל מן התורה שום דבר לשיטתו דכל הדברים חייבים במעשרות מן התורה עד שיכנס דרך שער הבית לאחר שנגמר מלאכת כל מין כגון מרוח בתבואה ושאר מינים כנחשב שם בר"מ והראב"ד. והרבה ראשונים סוברים דבדגן תירוש ויצהר אין צריך ראיית פני הבית כי בגורן ויקב תלינהו רחמנא ואם נגמר כמו שמבואר במשנה אף שלא בבית ה"ז טבל מן התורה אך זיתים וענבים לאכילה צריכים אחר הגמר ראיית פה"ב ולדעת הרמב"ן דסובר דגם זיתים וענבים פטור מן התורה וכבר הקשה עליו בספר טר"א מסוגיא דכאן ע"ש. וד"ז דבית טובל וצריך דוקא דרך השער דהיינו פה"ב ולא דרך גגות ע' ברש"י בברכות דף ל"ה ע"ב ד"ה דרך טרקסמון מבואר בדבריו דצריך דרך שער החצר לבית ובלא שער החצר ל"מ פני הבית ועיין בתוס' בב"מ דף פ"ח בד"ה עד שיראה וכו' כתבו ג"כ סברא זו דלר' ינאי צריך פני הבית ופני החצר ג"כ וחלקו שם בין אם נגמרו חוץ לחצר צריך ג"כ שער החצר ואם נגמרו בחצר סגי בשער הבית ואין נראה כן מדברי הר"מ דלא כ' זה ואין להאריך ומכל מקום אני לך.