מנחת חינוך · סימן שצ״ה, ב׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ואינו חייב במעשרות עד שיגיע לעונת המעשרות וכ"א מן המינים יש לו שיעור אימת באו לעונת המעשרות והעיקר הוא דבעינן שיהיה ראוי לזרוע ולצמוח וכ"א מהמינים קבעו הזמן שלהם עיין בר"מ כאן פ"ב וקודם לזמנים הנ"ל אינו חייב כלל במעשר כמו שכתב הרב המחבר ויש כמה ענינים מסתעפים עיין בר"מ פ"א מהלכות תרומות הכלל קודם לזה אינו טבל כלל ואפילו דש ומירח והכניס לבית מכל מקום אינו טבל כלל ומותר לאכול בכ"ע ואף אחר שהגיעו לעונת המעשרות צריך עוד גמר מלאכה למעשרות וקודם שנגמר כל מין כדינו המבואר בר"מ הדין דמותר לאכול ארעי היינו דמן התורה אינו טבל כלל דמן התורה אין חילוק בין קבע לארעי רק מן התורה עדיין אינו טבל כלל ואין חייבים עליו כלל רק דרבנן אסרו לאכול בקבע והם אמרו דארעי מותר ואף לאחר שיגמור מלאכתו כגון התבואה שנתמרחה ושאר המינים כל אחד כפי מה שהוא עיין בר"מ כאן פ"ג צריך עוד דבר להיות טבל מן התורה ומבואר בר"מ ששה דברים קובעים למעשר לאחר גמר מלאכה וכו' ודעת הר"מ דהחמשה דברים קובעים רק מדרבנן ורק דבר אחד קובע מן התורה היינו אף תבואה שנמרח ושאר דברים מכל מקום אינו טבל מן התורה עד שיכניסנו לבית ודוקא דרך שער ולא דרך גגות וכו' דאז נעשה טבל מן התורה ואין הבית קובעת רק אם נגמרה מלאכתו כגון מרוח בתבואה ושאר מינים כ"א כפי מה שמבואר בר"מ ע"ש אבל אם לא נגמרה מלאכתן כנ"ל אינו טבל אפילו הכניסו לבית. ע"כ אם מכניס התבואה במוץ שלה לביתו אוכל מן התורה בלא מעשר רק מדרבנן אסור באכילת קבע ואני כותב כאן רק הדינים שהם מן התורה ועיין בר"מ כאן פרק ז' איזה בית נחשב בית לענין זה ואיזו אינו נחשב בית. ומבואר ברש"י בפסחים דף ט' גבי ד"ז דאמר ר"א מערים אדם וכו' דאם נכנסו לבית קודם המרוח אף שמרחן אח"כ בבית מכל מקום אינו טבל מן התורה כיון דלא נכנס דרך שער הבית דבשעה שנכנס דרך שער הבית אז לא הי' ממורח ע"ש וכן כתבו התוס' בב"מ דף פ"ח ע"ב ד"ה לא משיפקסו וכו' ומחלקין שם דזה דוקא חטים ושעורים דדרכם למרח בשדה ולהכניסן בבית ממורחים הדין כן דאין מועיל מירוח בבית אח"כ אבל קשואין ודלועין דגמר מלאכתן הוא משיפקסו כמבואר שם אף אם הכניסן בלא פיקוס והי' הפיקוס בבית נתחייבו מחמת הבית ע"ש. אך אין נ"מ לעניננו דקשואים ודלועין הם ירקות ואינן מן התורה בלא"ה. וז"ל הר"מ כאן פ"ג הל' ו' מותר להערים על התבואה להכניסה במוץ וכו' וזורה מעט מעט ופטור לעולם מן התו"מ שהרי אינו מתחיל לגמור הכל עכ"ל והסיוע הזה לכאורה צ"ע דהרי כ' קודם לזה גבי הכניס קשואים לבית דאם התחיל לגמור מלאכתו בבית נקבע הכל במעשר ויצא לו מהש"ס דב"מ דף פ"ח ע"ב שם ובפי' כ' אפילו התחיל לשפשף אחת נטבל כולו. וצריך לחלק בין קשואין ודלועין דמפורש שם בש"ס לתבואה ובודאי מצא הר"מ זה באיזה מקום. אך זה קשה אפילו אם גמר הכל מ"ט נטבל הא כיון שנכנס לבית קודם מירוח בודאי אינו נטבל מן התורה כמו שהכריחו התוס' מהאי דפסחים וכן פרש"י בכ"ד.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.