מנחת חינוך · סימן שצ״ד, ב׳

והנה מבואר במשנה ובר"מ השיר שהיו אומרי' הלוים ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ וכו' ומקמי דאתי דהמע"ה מה אמרו אלא שורש הדבר דהתורה צוותה לשורר ולהודות לו ית' על הקרבן מה שירצו כפי צחות לשונם ואח"ז בא דהמע"ה ויסד מזמורים ע"ז כמו בתפלה שהיא מן התורה לדעת הר"מ והנוסח תקנו אנשי כנה"ג וכן ברכת המזון וכן מבואר ברמב"ן על הסמ"ק לרבינו בשורש א' ע"ש וכן השירים שהיו בשבת ויו"ט הכל הוא מדרבנן ומה"ת אין חילוק ואין מבואר איזה שירה אף דבשבת אומרים שירה מן התורה בשחרית הזיו לך ובמנח' שירת הים מכל מקום אינו מן התורה ומה"ת יוצאים באיזה שירה כמו תפלה וכן כתבו האחרוני' עיין בספ"י באריכות וז"פ וברור. וקצת דיני שיר כתבתי לעיל פ' אמור ע"ש. ומבואר במשנה ובר"מ באיזה כ"ש היו מנגנים וי"ב פעמים בשנה היו מנגנים בחליל ג"כ בשחיטת פ"ר ובשחיטת פ"ש וביום א' של פסח וביום עצרת ובשמונת ימי החג. והנה בפ"ר ובפ"ש לא הי' נסכים אך הלוים היו אומרים שירה בשעת עשיית הפסחים ואז היו הכלי שיר ג"כ ואמרו הלוים הלל ומבואר בר"מ פ"א מהל' ק"פ וביו"ט בודאי היו אומרים שירה של יום טוב במוספים הכלל בכל הנסכים היו אומרים והחליל הי' מכה ובר"מ לא נתבאר איזה שירה אמרו בכל יום טוב ע' בפ"י מהלכות תו"מ דקצת שירים מביא ועיין בפ"י שירי' של חג הסוכות. וראיתי ברש"י במשנה דערכין דף י' שכ' דבימים הללו שהחליל הי' מכה היו אומרים הלוים בפה ההלל ובכל השנה כמבואר במשנה ביום הא' היו אומרי' לדוד וכו' מבואר בדבריו דבמקום השירים הללו היו אומרים בי"ב הלל ושיר זה נתקן לי"ט הללו ובהר"מ אינו מבואר כלל וגם מנין לו לרש"י דהיו אומרים הלל דזה מבואר רק בשני פסחים דהיו אומרים הלל ובהרע"ב ראיתי שכ' ג"כ כמו רש"י ובר"מ אינו מבואר זה ובודאי מצא רש"י באיזה מקום. וע' לעיל במצוה שי"ב מ"ש קצת משירי יום טוב ע"ש ולוים בעבודתם אינם נפסלים במומים ולא בשנים דזה שכתוב ומבן חמשים ישוב אינה מצוה לדורות וכו' רק נפסל אם נתקלקל קולו וכ' הר"מ דנראה לו דאינו נפסל אלא מן המשוררים אבל יהיה מן השוערים ועיין בהרהמ"ח דה"ה לשמירת המקדש. וז"פ דכשר לכל העבודות חוץ לשיר והוא מהש"ס דסוף פ"ק דחולין. ומ"ש הר"מ דמצוה זו אינה נוהג לדורות ע' ברמב"ן על הסמ"ק של רבינו דהשיב ע"ז וכ' דהוא מצוה לדורות דאימתי שצריכין לישא הארון וכליו נוהג הלאו הזה וע"ש בס' מג"א והדברים ארוכים אין כאן מקומו. לוי אונן מותר לעבוד ולשורר. ואין פוחתין מי"ב לוים אומרים שירה בפה ונלמד מקרא בד"ה ע' בערכין דף י"ג ונראה דאינו מעכב רק למצוה ואם אין שם י"ב מכל מקום מצות שירה אפילו בפחות כמו שירה בכלים דנלמד ג"כ מקראי דד"ה ומכל מקום אינו מעכב דעיקר שירה בפה ה"נ כ"נ. והכלי שיר מותר אפילו בישראלים והיו משוררים המיוחסים המשיאין לכהונה כי מעלין מדוכן ליוחסין והוא מעלה בעלמא ע' בגמ' ופשוט. ואין נכנס לעבודה עד שיהי' גדול. וקטן אינו עובד ומבואר דקטן נכנס לשורר עם הלוים הגדולים וע"ש בגמ' דנלמד מקרא ע"ש בדף י"ג וצ"ע למה השמיט הר"מ ד"ז וע' פ"ה כאן הל' ט"ו שלמד ממשנה זו בכהן דאינו נכנס רק בעת שהלוים אומרים בשיר ומיירי שהביא ש"ש וע"ש בכ"מ דהר"מ ס"ל דמשנה מיירי בין בכהן בין בלוי ע"ש בגמרא דצ"ע על כל פנים צ"ע דהשמיט ד"ז כאן גבי לוים וצ"ע. (וצריך האי לימוד אשנים) עיין בר"מ ובכ"מ. והכ"ש שהיו משוררים דוחה שויו"ט אף דעיקר שירה בפה מכל מקום דוחה שוי"ט עיין בסוכה בהחליל ובתוס' שם ובערכין. לעיל הקשיתי ל"ל קרא לרבנן דאין שירה בלילה ת"ל הא ל"מ בלילה דאי בנסכים הבאים עם הזבח פסולים בליל' ובנסכי' הבאים בפ"ע אין אומרים שירה אפשר לישב דקיימא לן דביכורים טעונין שיר' כמבואר שם בערכין ובמשנה דביכורים ובר"מ פ"ג מהל' ביכורים ועיין בס' ט"א במגילה בסוגיא דאין מלין ולא מזין אלא ביום וכו' דמפלפל שם במקרא ביכורים אם הוא ביום דוקא וע"ש באריכות דכ' דהבאת ביכורים הוא ביום כיון דטעון תנופה ותנופ' ביום כמבואר בקידושין ע"ש ועי' במשנה דביכורים ובר"מ שם דתיכף שנכנס לעזרה דברו הלוים בשיר ואח"כ הי' התנופה ע"ש וא"כ אם מביא ביכורים סמוך לאור היום ה"א דיאמרו שירה ואח"כ בהאיר היום יהי' התנופה ע"כ נתמעט מקרא דאין שירה בלילה ולא יאמרו הלוים שירה קודם אור היום כ"נ. וע"ש (שם) בערכין דף י"א דנלמד מקרא דביכורים טעונין שיר' ומקשינן והא א"ר שמואל בר נחמיני א"ר יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנא' וכו' וא"כ איך אומרים שירה בביכורים ומתרץ משכחת וכו' הביא ענבים ודרכם וכו' ועיין בתוס' שם מבואר דעל ביכורי יין השירה מן התורה וחוץ מיין על כל ז' המינים תקנו רבנן השירה ע"ש והר"מ מביא סתם דביכורים טעונין שירה כי אין חילוק כיון דטעונין שירה ואין השירה מעכב מ"ל דאורייתא מ"ל דרבנן.