מנחת חינוך · סימן שצ״ד, א׳

להיות הלוים עובדים במקדש וכו' שנא' ועבד הלוי הוא וכו' ונכפלה מצוה זו שנאמר ושרת וכו'. מצוה זו מבואר בר"מ פ"ג מהלכות כלי המקדש. והנה מ"ע על הלוים שיהיו משוררים ושוערים ושומרים במקדש ומבואר בערכין דעיקר שירה למ"ד הן בפה וכן בכלי הוא דוקא בלוים. והנה זה מבואר ודאי דמ"ע על הלוים אבל אם הישראלים עוברים בלאו או עשה אם הם עובדים עבודת הלוים לא מצאתי בביאור והר"מ מונה לאו דזר בעבודת כהונה וכן הרהמ"ח וכל מוני המצות. עיין בר"מ פ"ט מהל' ב"מ אבל אם עבד זר בעבודת לוי לא ראיתי בר"מ אם עובר בלאו או בעשה. ואפשר לומר דעוברים בלאו הבא מכלל עשה דהתורה ציוותה ללוים משמע דישראל לא עיין גבי נשיאת כפים והובא לעיל דלא ידע ר"י מאי איסור יש בזה וכו' ואפשר מכ"ע כה תברכו ולא זרים ע"ש ה"נ. ואין ללמוד דאפילו כהן ולוי מוזהרים זע"ז ע' במצוה שפ"ט דילמא גזה"כ הוא וללמוד בק"ו אין מזהירין מן הדין ועכ"פ היה להר"מ לכתוב כמו שכ' בפ"ט מהלכות ב"מ גבי זר בעבודת כהן דעובר בלאו ומכ"ש בעבודה תמה ובאינה תמה מלקות הו"ל לכתוב גם דין הזר מה עובר וצ"ע. וראיתי בתוס' בערכין דף י"א ע"א ד"ה אל תקרי וכו' שכתבו דנפקא מקראי שהשירה היא עבודה וזר חייב מיתה ע"ש מפורש בדבריהם דזר בעבודת לוים ח"מ ול"ד שירה ה"ה שוערים דמפורש בתורה דהוי עבודה. והנה חמור זר בעבודת לוים מזר בעבודת כהנים דשם צריך עבודה תמה וכאן אין מבואר שום חילוק וצריך עיון גדול על הר"מ שסתם הדבר ולא ביאר כלל ד"ז וגם הו"ל למנות למצוה בפ"ע אבל לומר היא נכלל בלאו דסי' שפ"ט א"י מנלן וצ"ע. והנה פסקינן דעיקר שירה הוא בפה וזה הוא בלוים ואימתי אומרים שירה על כל עולות החובות כגון תו"מ ושלמי עצרת ודוקא בעת ניסוך היין אז אומרים השירה והשיר אינו מעכב הנסכים כן מבואר בש"ס דערכין דר"מ וחכמים פליגי דר"מ סובר דשיר מעכב הנסכים וחכמים סוברים דאינו מעכב (הא דמבואר שם דמעכב הקרבן היינו הניסוך ע"ש בתוס') ובודאי הלכה כחכמים וא"י למה השמיטו הר"מ. והפי' דאינו מעכב היינו אפילו אם אין בבהמ"ק לוים שישוררו מכל מקום מנסכין היין ע"ש ובודאי דעת הר"מ ע"כ כ"ה מדלא כ' דמעכב ממילא שמעינן דאינו מעכב. וע' לעיל במצוה רצ"ט שהארכתי בדיני נסכים ובדיני שירה. עוד מבואר שם בערכין דרשי מקרא דאין שירה בלילה והר"מ לא הביא זה אך באמת א"צ להביא זה כי הנסכים הבאים עם הזבח אינן קרבים אלא ביום עיין בר"מ פ"ז מהל' מעה"ק אם כן אינם קרבים בלילה כלל ונסכים הבאים בפ"ע כגון שלא הביאן עם הזבח דקיימא לן מביא קרבנו היום ונסכיו לאחר עשרה ימים דקרבים בלילה ג"כ כמבואר שם בר"מ הא הנסכים הבאים בפ"ע אין אומרים שירה אפילו ביום כמבואר בר"מ בסמוך אם כן בלילה בלאו הכי לא משכחת לה ע"כ א"צ להביא הדין דלילה דבלאו הכי אין אומרים שירה בבאין בפ"ע בלא טעם דלילה ובבאין עם הזבח לא משכחת בלילה ע"כ השמיט ד"ז וז"פ וברור. ועל עולות נדבת ציבור היינו קיץ למזבח אין אומרים שירה וכן קרבנות יחיד אין אומרים שירה הכלל השירה אינו אלא בעולות ציבור החובות ושלמי עצרת. ונסכים הבאים בפ"ע הוא אבעיא בש"ס אם אומרים שירה ולא איפשטא והיינו נסכי ציבור דיחיד בלאו הכי אין אומרים ודוקא בבאים ביום דבלילה איתמעט לעיל כן כתבו התוס' שם בדף מ"ב והר"מ פסק כאן כיון דלא איפשטא ה"ל ס' לקולא ואין אומרים שירה כ"כ הכסף משנה. וקשה לי מאי אבעיא בנסכין בפ"ע אם אמרינן שירה דיין איכא א"ד אכילה ושתיה בעינן וכו' תיפוק ליה דודאי אמרינן שירה מדרבנן דדרשי בדף הקודם מה כפרה ביום אף שירה ביום ואיצטריך קרא על זה וא"א דעל נסכין בפ"ע אין אומרים שירה רק על נסכים הבאים עם הזבח אם כן ל"ל קרא למעוטי לילה הא נסכים הבאים עם הזבח אינם קרבים בלילה כמבואר בר"מ שהבאנו לעיל מש"ס דתמורה א"ו דעל נסכין בפ"ע אומרים שירה ונסכים בפ"ע קרבים בלילה ג"כ ואיצטריך קרא לרבנן למעוטי לילה ומוכח דאמרינן שירה בבאים בפ"ע וצ"ע גדול. ועיין בסוגיא דר"ה גבי ונתקלקלו הלוים בשיר ובתוס' שם וראיתי בס' ט"א שהקשה דלפשוט דנסכים הבאים בפ"ע אין טעון שירה דאי טעון שירה למה נתקלקלו היה להם להמתין עם הנסכים והיו אומרים שירה ע"ש. ועיין בטור או"ח סי' קל"א ומ"ש הב"י דמצות השיר לא היה אלא בתמיד של שחר ולא בתמיד של בה"ע והר"מ אלשיך תמה מסוגיא דר"ה דמבואר דנתקלקלו בתמיד של בה"ע ותי' דבבוקר השיר מעכב הקרבן כר"מ ובתמיד של בה"ע אין השיר מעכב ומובא דבריו במ"א סי' הנ"ל ובס' פ"י ובט"א ובקונטרס יום תרועה ע"ש שהשיגו עליו דודאי הלכה כרבנן שהשיר בכ"ע אינו מעכב הקרבן ולענין מצוה אין חילוק בין שחר לבה"ע ומביאים ג"כ דמוכח מהר"מ כמ"ש לעיל דאינו מעכב וא"ר להאריך במה שהאריכו האחרונים ע' בדבריהם וינעם לך.