מנחת חינוך · סימן שצ״ב, ה׳

והנה כבר כתבנו דספק בכור דהמע"ה פטור מפדיון אפשר לחקור אם הוא ודאי בכור וספק אם נפדה כגון שא"י אם נתן לכהן שהוא ספק אפשר דהו"ל כא"י אם פרעתי דחייב דיש עליו חזקת חיוב וכן הכהן אמר שלא נתן והוא אומר א"י אם נתתי ועיין בס' מהרי"ט אלגאזי שדיבר מזה ומכל מקום אני לך. ונ"פ הא דמבואר לעיל דיכול ליתן הה"ס להרבה כהנים אם על כל פנים יגיע לכ"א שיעור נתינה כגון פרוטה ובפחות מפרוטה לא הוי נתינה כלל כמו שמצינו בכ"ד ואין להאריך. והחמשה סלעים צריך ליתן לכהן ודעת התוס' בפסחים סוף פ' א"ע דרשאי ליתן לכהנת ול"מ לכהנת אלא אף לבעל הכהנת והתו' בקידושין בסוגיא דשיראין לא ברירא להו. אך הר"מ פ"א מהל' בכורים והרהמ"ח כאן דעתם דאינו ניתן רק לזכרי כהונה וכן כ' הרא"ש בסוף בכורים וכן דעת הרשב"א ע' במנ"ל כאן בפ"א ולשיטות אלו אם נתן לכהן טומטום ואנדרוגינוס ג"כ לא יצא דהוי ספק פרעון ויש לו חזקת חיוב ולדעת הראב"ד דאנדרוגינוס הוא חצי זכר ודאי וח"נ אפשר דיוצא כיון דהוא זכר ג"כ וכן חציו כהן וחציו עבד או זר כפי מה שהבאתי כ"פ בח"ז אפשר דג"כ יוצאין אם נותנין כיון דהוא כהן מ"ל חציו ומ"ל כולו וצ"ע. ואם יכול ליתן לכהן חרש שוטה וקטן עי' בקצה"ח סי' רמ"ג ס"ק ד' דמביא בשם הפר"ח דמות' ליתן לכהן קטן דזוכה מחמת דעת אחרת מקנה וע"ש שכ' אף לדעת המרדכי והבאנו לעיל דמת"כ כיון דאין לבעלים רק טוה"נ לא הוי דעת אחרת מקנה מכל מקום בפה"ב כיון דאפילו הפריש חייב באחריות הו"ל ממון דידי' ושייך דעת אחרת מקנה ע"ש אם כן יכול לזכות ג"כ ע"י אחר או ע"י שליח דלא כמח"א דאין כאן בעל הממון והבאתי לעיל דכאן בפה"ב יש בעל הממון ע' לעיל ובשוטה דל"מ דעת אחרת מקנה ע"ש שכ' דהוי שכר פעולה דהוא להם חלף עבודתם כו' וגם עי"ש שפלפל שהוא פרעון חוב ומפלפל אם צריך דעת הכהן דמתוס' נראה דצריך דעת וכבר הבאתי קצת לעיל וע"ש וא"ר להאריך מה שהאריכו הם ז"ל דבש כו' ומכל מקום אני לך ואם יכול לזכות לחרש שוטה וקטן ע"י אחר ע"ש בש"ע ובקצה"ח. אח"ז ראיתי בס' נתיבות המשפט בסי' רמ"ג וראיתי שהשיג על המח"א שכתב דאין כאן בעל הממון והשיג עליו כיון דטוה"נ אינו ממון ואין כאן בעל הממון א"צ שליחות של בעל הממון ומביא דברי התוס' והר"ן כמ"ש לעיל והנאני שכונתי לדעתו הגדולה בס"ד. גם בענין פרעון לשוט' ע"ש מ"ש ומכל מקום אני לך עיין באחרונים וינעם לך. ועי' בס' מח"א בהלכות זכי' ומתנה אות ח' שמפלפל אם הכהן לוקח ה"ס בע"כ של הפודה אם יכול הפודה להוצי' מידו וגבי שאר מת"כ תלוי אי טוה"נ ממון יכול להוציא מידו ואי טוה"נ אינו ממון א"י להוציא מידו בתפס ודעת התוס' בב"מ בסוגיא דת"כ אפילו אם טוה"נ ממון אין מוציאין רק צריך לשלם כדי טוה"נ והדברים עתיקים ומובא בח"ז. וע"ש שכתב דהכא כיון דאפילו אחר הפרשה עדיין לא זכה הכהן הוי ממון שלו לגמרי ולא טוה"נ לחוד ומוציאין מיד הכהן כי יכול לומר לכהן אחר אני נותן אבל אם אינו רוצה ליתן כלל אין מוציאין מיד הכהן ע"ש שמיישב בזה קושי' התוס' בב"מ. וע"ש ג"כ שכ' דספק חיוב בפה"ב ל"מ לכ"ע תקפו כהן ועי' במהרי"ט אלגאזי שפלפל בענינים אלו באריכות. וע"ש ג"כ שפלפל בס' פדיון אם חייב להפריש על כל פנים ועיין בקצה"ח סי' רע"ו דכתב דדוקא מתנות דכתיב ונתת כו' יש טוה"נ לבעלים ודוקא הם אבל אם מתו הבעלים אין ליורשים טוה"נ דאין המצוה רמיא עלייהו וצריך ליתן להנמצא ראשון אם כן במת ובא לגבות מיורשים אפשר דמהני תפיסה אך באמת לדברי מח"א כיון דחייב באחריות הוי ממון שלו ולא טוה"נ לחוד וג"כ ל"מ תפיסה וגם כ' שם באותם מתנות דכתיב תעזוב צריך ליתן להנמצא ראשון ומביא כן בשם הראשונים. ואני כתבתי שם על הגליון דבתוס' בחולין דף קל"א מבואר אף היכי דכתיב תעזוב א"צ ליתן להנמצא ראשון ויש רשות בידו ליתן לכל מי שירצה ואין כאן מקומו להאריך כי צריך חיבור מיוחד ובאתי רק לרמוז וישמע חכם כו'. ואם נתן לכהן קטן ע"מ להחזיר עי' בר"נ בסוכה דהתנאי בטל והמעשה קיים דה"ל תנאי שא"א לקיימו כי קטן לא יכול לאקנוי' והדברים עתיקין. ואם לא פי' ע"מ להחזיר רק היה בדעתו שיחזיר עי' בש"ע ודבר זה צריך ביאור רחב ואין להאריך בדבר שמבואר בש"ע ואחרונים. ומ"ש הרהמ"ח אבי הבן מברך שני' על פדיון הבן כו' עי' בר"מ מבואר כאן דאם פודה עצמו מברך אקב"ו לפדות הבכור והרהמ"ח אינו מביא זה וחילוק שחולק הר"מ בין פודה בנו שמברך בעל ופודה עצמו מברך בל' לפדות עי' בר"מ בהלכות ברכות פי"א וצע"ק והו' ענין ארוך אין כאן מקומו להאריך. והברכה ארוכה שמברך הכהן הר"מ אינו מביא זה וגם הרא"ש חולק ע"ז דלא נזכר בתלמוד ומה שקשה על הרא"ש מברכת בתולים שהסכים לאומרה בפ"ק דכתובות עיין בט"ז באו"ח סי' מ"ו ועי' בפר"ח סימן נ"א לענין ברכות ב"ש וכבר דברו מזה האחרונים. ויוצא דופן והבא אחריו שניהם פטורים ואיזה נולד פוטר הבא אחריו עיין בר"מ ובש"ע והאריכו האחרונים בכמה דינים ולהאריך בכל פרט צריך חיבור מיוחד.